ארתאח-ג’בארה, יום א’, 23.4.2006, בוקרמשקיפות: אורנה פ’, יעל א’ (מדווחת)ארתאח6:40 – שומם לחלוטין.ג’בארה6:50 – תנועה מועטה בלבד. הולכי רגל בודדים עוברים בצד הדרומי. במחסום הצפוני ממתינות מספר מכוניות לבדיקה, המתבצעת ביסודיות רבה: מהמכוניות מורדים הנהג וכל הנוסעים, ונערכת בדיקה מקיפה של האנשים והרכב. נהגי מוניות מתלוננים על הזמן הממושך שאורכת בדיקת המונית . החיילים מספרים שיום קודם לכן נתפסו פעמיים עוברים שברשותם סכין, ומבקשים שנתרחק קצת מהמחסום הצפוני. נסענו בכפר עד מחסום הילדים, ועברנו למחסום א-ראס. שם דווקא הייתה תנועה ערה, והבידוק נעשה בסגנון המוכר מארתאח בעבר: האנשים נדרשים להרים חולצה ורק אז מורשים להתקרב לבדיקת תעודותיהם. כשהגענו החייל היה עסוק בטלפון בעניינו של עובד של משרד החינוך הפלסטיני ברמאללה, איש לבוש בחולצה לבנה ועניבה שהגיע ברכב שלו. העובד סיפר לנו שהוא אחראי על הבחינות שם, עכשיו עונת הבחינות, וכבר ארבעה ימים שלא מאפשרים לו לעבור, למרות שיש בידיו כל האישורים המתאימים. תוך דקות ספורות הוא הורשה הפעם לעבור. במהלך שהותנו שם החיילים התנהגו בנימוס, הבידוק היה יסודי, אך כולם הורשו לעבור. החמצנו את מועד סגירת שער הילדים ונאלצנו לנסוע בחזרה בכביש התחתון הפלסטיני, לא נעים, מלא מהמורות – למעט הקטע הקטן שמתחת לגשר.