לאורך כל המשמרת התפצלנו לשני זוגות מטעמי יעילות. שמרנו על קשר טלפוני בינינו לעדכון ותיאום.

ארתאח 6:20 (משקיפות: רוני ונעמי) – תנועה ערה של פועלות ופועלים רבים היוצאים לישראל בבידוק מהיר (עם הרמת חולצה). אין עיכובים ו/או תקלות.
ג’ובארה 6:25 (משקיפות: רחל ועדנה) – בולטת נוכחות של יחידת מילואים. הם מסבירי פנים כלפינו ותושבי ג’ובארה מדווחים גם כן שאין בעיות איתם. (אבו חאתם שוהה בטירה בעקבות מות אחיו ושלושה ימים אחר כך אחיינו – בן אותו אח נהרג בתאונת דרכים. את מקומו ליד דוכן הקפה ממלא אחד מבניו).
אין בידוק בצד הצפוני, ביציאה וכניסה לטולכרם “עלפי הוראת מח”ט”. אנחנו עדות להתנהגות מתוחה, נוקשה וחסרת התמצאות בהתנהלות המחסום. “המחסום חייב להיות נקי”, שמשמעותו שעל העוברים בו ללכת על פי הוראות החיילים, שכל הזמן צועקים לעבר העוברים ואלה אינם מבינים מה רוצים מהם. אחד ממכרינו הפלסטינים שמטרטרים אותו שילך בדרך הנכונה אומר “אנחנו כבר רגילים לזה” ואני רק מתנצלת ומרגישה את הזעם והבושה.

אוטובוס התלמידים מעוכב שלא לצורך, מאיימים על ילדי ביה’ס – ילדים מג’ובארה הלומדים בטולכרם – שלא יוכלו לחזור כי “אין להם אישורים”. אנחנו כל הזמן נאלצות להתערב ולהסביר. את הילדים המבוהלים אנחנו מלוות דרך המעבר. בנוסף, ג’יפ של משמר הגבול עומד עם מגפון ה”מגרש” דרך הרמקולים את כל בעלי הרכב החונים במגרש החנייה מעל למחסום (בשביל מה או מי זרקו את כל הכספים כדי לבנותו??? תוך כדי חישוף הר מכוסה מטעי זיתים). אנחנו מצלצלות למת”ק ובסופו של דבר גם למפקד המת”ק כדי להזעיק למחסום נציג שישליט סדר. איש לא מופיע “הוא בדרך”. עד למועד עזיבתנו ב-7:30 הוא לא הגיע.
ב-7:00 התחלפו משמרות ומפקד המחסום החדש קצת יותר גמיש ונינוח, וכך הצלחנו לפחות להעביר את מיודענו החרש-אילם ל”מקום עבודתו” בטייבה, ופסקו הטרטורים של העוברים במחסום. חשוב שיהיו נציגי מת”ק בכל פעם שמתחילה יחידה חדשה במחסום. החיילים אינם יכולים להתמצא תוך יום או יומיים באופן שמחסום מתנהל!!!
7:15 רוני ונעמי בג’ובארה. אנחנו מחליטות שהן יכולות להמשיך לבית איבא ולעבור דרך ענבתא.
7:30 אנחנו עוזבות לכוון בית איבא.