בשעה 13:30 הגענו לג’וברה לשערי התלמידים, דקות ספורות לפני בואם. עם בואנו עברה את השערים המוֹרָה עם בת אחת שלה ולאחר מספר דקות עברה הקבוצה האחרונה של התלמידים. החיילים התלוננו על כך שהתלמידים אינם מגיעים לשער ביחד (מבתי ספר שונים).פרט לזה, חיילי הסיור נשארו במכונית ורק שלחו חייל אחד לפתוח את השער. לא היו בינינו שום דיבורים.

שוחחנו עם המורה (אשר אינה פוסקת להודות ומזמינה אותנו לביתה) ושאלנו האם אין אנשים הנזקקים לעזרה בביגוד. הם שמחה להצעתנו. לכל המתעניין ! נביא את הבגדים אליה והיא תדאג להפצתם. רצוי לבדוק מה קרה לבגדים שנמסרו לפני מספר שבועות.

הגענו למחסום ונאמר לנו שאסור לנו, או נכון יותר לחיילים אסור לשוחח איתנו. שאלנו אם מותר לומר שלום ונענינו בחיוב…. אגב, יש לי הרגשה שישנה התדרדרות ביחסינו עם החיילים במחסומים משני הצדדים.  על הכביש התנועה התנהלה בסדר גמור ולא היו כמעט המתנות ארוכות, לרבות מספר אמבולנסים שעברו לאחר המתנה קצרה ביותר. מזג האויר היה קשה ולכן גם התנועה הייתה דלילה.

פרט למזג האויר לשהותנו במקום יש השפעה “קלה”.

היה מעוכב אחד. לאחר שיחה עמו, כשפנינו לעבר החיילים, הוחזרו לו הניירות ואפשרו לו לעבור.

לפני שעזבנו את המקום פנה אלינו פלסטיני מטול כרם (שמו מצוי בידי) לבקשת עזרה. הוא גר בטול כרם, אשתו וילדיו מתגוררים בטייבה. הם נשואים 8 שנים ואינם יכולים לקבל רשיון לבקר את אביהם בטול כרם. מפאת סיבות אישיות היא אינה יכולה לעבור קבע לטול כרם. הוא טוען שהם השקיעו בסיפור הזה הרבה דולרים על עורכי דין שהבטיחו להסדיר את הרשיון ולא קיימו את הבטחתם (בידי שמותיהם של עורכי הדין).נתתי לו כרטיס של המוקד ‘להגנת הפרט’ כדי לקבל סיוע.

בשעה 15:00 עברנו במחסום ארתאח, ליד טול כרם. הכל התנהל כסידרו חוץ מאשר תור של כ – 10 משאיות.

עשינו סיבוב במקום וחזרנו הביתה.

הערה: בבוקר, לפני צאתי מהבית פנתה אלי עדה ה. בבקשת עזרה עבור 2 משפחות הזקוקות לרשיון עבודה בישראל. המשפחות על סף רעב ומרובות ילדים. התקשרתי לקמיל וגם לסאלם. שניהם הסבירו שאין בסמכותם להנפיק להם רשיונות עבודה. יותר מאוחר הסבירה לי עדנה מ. את התהליך הנדרש והיא תסביר זאת גם לעדה ה..