א-סאוויה, זיתא-ג’מאעין, כיפ’ל חארת’, מרדא
9:00יציאה מתחנת הרכבת ראש העין. יום שמש נעים.
9:20על הגשר המחבר את הכביש התחתי מסחה – א-סאווייה נראה חייל אחד. שני כלי רכב צבאיים ממוגנים נוסעים זה אחר זה לכיוון צומת זעתרה/תפוח. רכב צבאי נוסף נוסע לכיוון ההפוך.
9:35 צומת זעתרה/תפוח. המגרש ריק. מול תחנת האוטובוס חיל בודק רכב פלסטיני.
9:45 בכניסה לכפר א-סאווייהמקדמים אותנו עצי שקדיות פורחים. אנו באים לכפר בעקבות תקיפות של הצבא בגז מדמיע את תלמידי בית הספר שבכפר, שהאחרונה שבהן ארעה לפני שבועיים. בבית המועצה אנחנו פוגשים את איש נעים הליכות, והוא מתאר בפנינו את פרטי התקיפה: בית הספר (לבנים) הוא מטרה נוחה לתקיפה: הוא ממוקם הרחק ממרכז הכפר, סמוך מאד לכביש ראשי בגדה, המחבר את שכם עם רמאללה. משום כך הגישה אליו קלה מאד. באמתלה של זריקת אבנים, הגיעו שני ג’יפים צבאיים, חמישה חיילים בכל אחד מהם, לשער בית הנספר והחלו להמטיר גז מדמיע על בית הספר. צוות בית הספר מיהר לשחרר את התלמידים לבתיהם דרך השער השני המוביל למרכז הכפר, וכך נמנעו פגיעות בנפש. האיש מספר לנו שמעת לעת, מגיעים חיילים ברגל, ויושבים לנוח בצל עצי הזית שבכניסה לבית הספר. “סתם” הפגנת נוכחות. באחד האירועים חיילים רדפו אחרי קבוצת ילדים, תפסו אחד מהם ורק לאחר התערבות המת”ק הפלסטיני הילד שוחרר. ההתנכלות מגיעה גם ממתנחלי עלי ורחלים החולשים על הגבעות הצופות על הכפר ויושבים על 3000 דונם מאדמות הכפר. לא מכבר הם ניסו להצית את בית הספר. אנשי הכפר סובלים גם מגניבות : לפני שנה המתנחלים מדושני התקציבים חדרו לכפר וגנבו שתילים ועציצים.
בכפר גרים כיום 3000 תושבים, שהם פחות משליש ממספר התושבים המקורי. בדומה לכפר תורמוס עיא, גם כאן היתה עזיבה מאסיבית של תושבים. מאז 1967, ובעיקר בתקופת האינתיפאדה הראשונה, עזבו את הכפר כ- 7000 תושבים. חלקם למדינות המפרץ, וחלקם לארה”ב. אלא שבניגוד לעוזבי תורמוס עיא שמגיעים בכל קיץ לכפר ומשקיעים בו הון רב, בא-סאווייה לא ניכרת השקעה כזו. פרט למסגד חדש יחסית, שנבנה מתרומות תושבי הכפר שהתעשרו בחו”ל, סימני רווחה כלכלית אינם נראים לעין, בלשון המעטה.
דרך כביש פנימי אנחנו נוסעים לבית הספר. חבורה צוהלת של נערים מקדמת את פנינו. הליצן
שבחבורה מחזיק בידו סיגריה ועושה תנועות עישון. כשאנחנו נכנסים לתפקיד חינוכי ומנסים להניא אותו מעישון בגילו הצעיר, הוא מציג את ה”סיגריה” שאינה אלא חתיכת גיר לבן, לקול תרועות צחוק של חבריו. “עבד עלינו”… ולחשוב שנערים בגילו בבתי ספר בישראל חשופים כבר לא רק לסיגריות, אלא לאלכוהול ולסמים.
בעקבות הנערים מגיע אחד המורים ומבקש שנחזור על עקבותינו ונגיע לשער השני של בית הספר שמשרד ההנהלה ממוקם לידו. אנחנו חוזרים למרכז הכפר ומזהים כביש סלול המוביל אתנו לכניסה השנייה. המראה מפתיע: בניגוד לבתי ספר אחרים בגדה שבהם מבנה אחד גדול ומסוגר, בית הספר הזה מזכיר מרכז חינוכי בקיבוץ: ביתנים מפוזרים בין טראסות מוריקות. זוהי שעת הפסקה, וחבורת מורות יושבות על גדר גבוהה, מפטפטות ומצחקקות. תלמידים מתרוצצים בין הביתנים ומנפנפים לנו לשלום. האווירה נינוחה מאד.
ליד מבנה שהשלט “ספריה” (באנגלית) מתנוסס עליו, נמצא ביתן ההנהלה. שם כבר מחכים לנו המנהל וכמה מאנשי צוות המורים. המנהל מלא רצון טוב. הוא מספר לנו שבית הספר משרת שני כפרים: התלמידים מגיעים מא-סאווייה וגם מהכפר לובאן א-שרקיה הסמוך. בכיתות י”א וי”ב יש חלוקה למגמות: מדע וספרות. אבל, כשאנו מנסים לברר את תמונת המצב הביטחוני, מתברר שידיו קשורות: כדי לתאר בפנינו את בית הספר ותקיפות הצבא, הוא זקוק לאישור ממשרד החינוך הפלסטיני. הוא מתקשר למשרד בחווארה, אבל שם מבהירים לו שאישור מתקבל רק מרמאללה. המנהל מפקיד בידינו את מס’ הטלפון של משרד החינוך שם. אולי אנחנו נצליח.
ביציאה מהכפר מזג האויר משתנה בפתאומיות. בגשם סוחף אנחנו נוסעים לסיור בכפרים מרדא, זיתא-ג’מעאין וכיפ’ל חארת’. בכולם הרחובות ריקים. הגשם הבריח את התושבים לבתיהם. בכפרים הללו עצמם, ולאורך הדרך חזרה, אין שום נוכחות צבאית.
12:30 חזרה לראש העין.
__._,_.___
א-סאוויה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סאוויה כפר בנפת שכם, במרכז השומרון, כ-18 ק"מ מדרום לשכם. בשנת 2016 אוכלוסיית הכפר מנתה כ-2,904 תושבים. בשנת 1983 הוכרזו כ-400 דונם, על גבעה כקילומטר מדרום לכפר, כ"אדמות מדינה" ועליהם הוקמה ההתנחלות עלי. במשך השנים התרחבה ההתנחלות ונגזלו קרקעות נוספות בבעלות פרטית של תושבי הכפר, וכפרים סמוכים בשטח של כ-1,000 דונם. רק בשנת 2013 הוכנה לעלי תוכנית מתאר, שבשטחה אושרו מאות מבנים לא חוקיים. ב-2017 נבנה בית כנסת בהתנחלות עלי, בניגוד לחוק ללא אישורים. מחוץ לשטחה החוקי של ההתנחלות ועל קרקע פלסטינית פרטית של תושבי א-סאוויה. חברות מחסום ווטש עומדות בקשר עם הכפר מאז 2007. במשמרות, אנו מתעדות את המחסומים, את אלימות המתנחלים, את בעיות הביוב הזורם מן ההתנחלויות והמאחזים הסמוכים. במשך שנים מספר התקיימו פעילויות נשים משותפות של סריגה ולימודי אנגלית. גם בזמן הקורונה עמדנו בקשר טלפוני.
-
ג'מאעין / זיתא ג'מאעין
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
ג’מאעין היא עיירה קטנה, ובה כמה מהמחצבות הטובות ביותר באזור. האבן נמכרת בכל רחבי פלסטין וישראל ואפילו מחוץ למדינה. בעיר יש גם אזור תעשייה. למרות שהם קרובים להתנחלויות אריאל ותפוח, לחקלאים של ג’מאעין אין בעיות יומיומיות עם מתנחלים. התנכלויות מתרחשות בעיקר בעונת המסיק באוקטובר - המתנחלים מנסים לפעמים להבריח את החקלאים מחלקותיהם. לג'מאעין יש מגדל מאגר-מים משלהם. את המים מקבלים ממקורות ומשלמים לרשות הפלסטינית.בעיר יש מרפאה אחת שנפתחת רק 2-3 ימים בשבוע. הבעיה הגדולה ביותר היא שבשכם יש בית חולים אחד בלבד באזור של כ-10,000 תושבים. בית החולים הזה קטן מדי, אין בו מספיק ציוד, ולא מספיק רופאים.
זיתא / ג'מאעין הוא כפר בן כ-3000 תושבים בקרבת ג'אמאעין ואריאל. בשנות השמונים נלקחה אדמה מהכפר והועברה להתנחלויות. איכרים בכפר איבדו חלק מהכנסתם.ההתנחלויות נמצאות על הרכסים, רחוק יותר מזיתא, שנמצא בעמק. הכפר אינו סובל לעיתים קרובות מהטרדות.
מקורות המים עבור זיתא וג'מאעין שסיפקו מיים לכפרים במשך מאות שנים הוחרמו על ידי חברת "מקורות" והמים מוזרמים לאריאל.ללא אספקת מיםסבירה הכפרים אינם יכולים לפתח חקלאות או כל תעשיה.
החשמל מגיע מחברת החשמל הישראלית דרך אריאל וג'אמאעין.
צה”ל מפקח על הכבישים הראשיים ועל הכניסות לכפרים.
-
כפל חארת'
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
כיף אל חארס
כיפל חארת' או כיפל חארס (בערבית: كفل حارث או كفل حارس) הוא כפר פלסטיני בשומרון, הנמצא צפון-מערבית לאריאל, ו-18 קילומטרים מדרום לשכם. מספר התושבים: 3,206 (2007) . 42% מהכפר נמצאים בשטח B ו 58% בשטח C.
ב-1978 הופקעו כמה מאות דונמים של אדמה חקלאית ששימשה את הכפר לצורך הקמת ההתנחלות אריאל, ובסה"כ 5,184 דונם (מהישובים סלפית, איסככה מרדא וכפל חארס) כמו כן הופקעו עשרות ק"מ קרקעות לצורך סלילת כביש 5 וכביש 505 והאזור המגן עליהם (Buffer Zones ) וכן עבור תחנת כוח של חברת חשמל.
במהלך השנים סבל הכפר מהתנכלויות של מתנחלים לעיתים חמושים, ונגרמו גם פגיעות בנפש.
ב1968 החליטה הרבנות הצבאית, שקבר נבי ינון הנמצא בכפר הוא קבר יהושע בו נון. בכפר מבנה נוסף, שהפלסטינים מכנים נבי תול כפל, שהשלטונות הישראלים מזהים כקברו של כלב בן יפונה. המקאם נמצא בלב הכפר, ברחבת המסגד, ובתקופה של הילולות ועליות לרגל של מתנחלים, מרכז הכפר מואר בזרקורים ומגיעים אלפי מאמינים יהודים, כשהם מוגנים ע"י מאות חיילים. בתקופה זאת מוטל עוצר לילי על הכפר ותושביו נאלצים להסתגר בבתיהם.מידע נוסף: http://vprofile.arij.org/salfit/pdfs/vprofile/Kifl%20Haris_tp_en.pdf
-
תורמוסעיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
תוּרְמוּס עַיַּא היא עיירה פלסטינית יפיפייה ומטופחת בנפת רמאללה ואל-בירה, השוכנת בעמק שילה, כ-22 ק"מ מצפון לרמאללה. ליד כביש 60 בגובה של כ-732 מ'. בשנת 2016 חיו בעיירה 4,781 תושבים. בכפר גרו בעבר אלפי פלסטינים בעלי אזרחות אמריקאית. לאחר האינתיפדה ב-2001 כמחציתם היגרו בחזרה לארה"ב, אך הם מגיעים בקיץ לבקר את משפחותיהם וגרים בבתים שבנו. ישראל הפקיעה 752 דונם מאדמות העיירה להקמת ההתנחלות שילה, בשנת 1978, ועוד 372 דונם להקמת היישוב שבות רחל בשנת 1992. על פי הסכם אוסלו, השטח הבנוי של תורמוס עיא סווג כשטח B. שטח זה מהווה 64.7% מאדמות העיירה, והשאר, 35.3%, הוא שטח C. החל משנת 2015 סובלים תושבי העיירה לעיתים קרובות מהתנכלויות ממתנחלי מאחז עדי עד, הכוללות עקירות וכריתות עצי זית, שריפת שדות חיטה וריסוס כתובות נאצה. בב-21.6.23 ביצעו עשרות צעירים מממאחזים ומהתנחלויות מהסביבה פוגרום בעיירה לאור יום לאחר הלוויית הרוגי פיגוע שהתרחש יומיים קודם בתחנת הדלק בהתנחלות עלי. הפיגוע התחולל אחרי הפלישה של צהל לג'נין והרג של חפים מפשע במהלכה - פלישה שהתרחשה אחרי אירוע קודם... וכן הלאה עמוק לתוך משוואת הדמים הלא נפסקת המוצגת בישראל תמיד כפיגועים ללא הקשר. הם הציתו כ-60 מכוניות וכ-30 בתים על יושביהם ומכוניות, יידו אבנים ואף ירו. תושב הכפר נהרג מאש חייל. הצבא והמשטרה עמדו מנגד ולא התערבו. 3 נערי גבעות נעצרו כמה ימים לאחר הפרעות, אך לא נמסר על כתבי אישום נגדם בינתיים. (יולי 2023)
-