14:10 אנו נכנסות לג'ברה

14:15 מגיעות למחסום אראס.

המחסום שקט, והחיילים אומרים שכמעט  ואינם עוצרים מכוניות לבדיקה. אבל יש חייל המוצב גם בעמדה המערבית, שבד"כ אינה מאוישת.

משאית גדולה עם ביצים עושה את הסיבוב מכיוון טול כרם לכפרים הקטנים בכביש הצר והמאוד רעוע של המחסום; לאט לאט, וכך אולי רק ביצה אחת או שתיים ישברו…

14:30 עוזבות את ג'ברה בדרך לענבתא. במחסום תאנים יש שש מכוניות הממתינות בתור להיכנס לישראל.

14:40 מגיעות לענבתא ומופתעות מאורכו של התור – 23 מכוניות ממתינות להיכנס לטול כרם. מכיוון טול כרם התור גם ארוך מאוד – איננו יכולות לראות את סופו.

בצד המחסום ליד המגדל חונה טנדר צבאי; שני חיילים חמושים ובמדים שומרים על הטנדר; יש להם חזות אחרת משל חיילים המוצבים בד"כ במחסומים – שיער קצת ארוך, הבעת פנים קצת יותר בוגרת, שפת גוף שופעת ביטחון. הדלת האחורית של הטנדר פתוחה וחוסמת את שדה הראיה שלנו. רק יכולות לראות את הרגליים של האנשים העומדים שם; הם לובשים ג'ינס. עכשיו הם יוצאים לצד השני של הדלת, ואני רואה בחור צעיר ואחד יותר מבוגר, שניהם בעלי חזות ערבית. הצעיר ניגש לחייל והלה מחזיר לו תעודת זהות; "תודה אחי" אומר לו הבחור הצעיר בגינס, וממשיך לכיוון טול כרם. "מי זה?" אני שואלת; "חבר שלי" אומר החייל… אני רואה שהוא מחזיק בלוק כתיבה שעליו רשומים דברים במעין טבלת קשר; "מה רשמת שם?" אני שואלת, "ומי אתם?"; "זה לא עניינך," הוא עונה. אני מנסה להתקרב יותר אל הטנדר; מנסה לראות מה יש מאחורי הדלת, שואלת מה יש בפנים, אבל לא מצליחה לקבל עוד מידע; "את מסכנת את מדינת ישראל" החייל מסנן. בינתיים עוד צעיר פלסטינאי יוצר מהטנדר, מקבל בחזרה את תעודת הזהות שלו, וממשיך לטול כרם. האיש היותר מבוגר שלובש ג'ינס ובעל החזות הערבית אומר לשני החיילים "אין לנו יותר מה לחפש פה." שלושתם נכנסים לטנדר, ועוזבים את המחסום; האזרח נהג.

פעם ראשונה שאני נתקלת בכזו פעילות מסתורית במחסום; יעל מעלה את ההשערה שאלו אנשי שב"כ. יותר מאוחר, כשאנו מגיעות לבית איבא, בעל הקיוסק מאשר שסיפרו שהשב"כ נמצא בענבתא מאז הבוקר.

בינתיים במחסום התור ממשיך להיות ארוך; אבל, למרבית הפלא, החיילים כמעט ואינם בודקים דבר – רק מעט נהגים מתבקשים להראות תעודות זהות, עוד פחות מתבקשים לפתוח את דלתות הרכב לבידוק. אז למה התור הגדול? פשוט מכיוון שהחיילים עסוקים בדיבור בינם לבין עצמם ובסלולים שלהם; כך נפנוף המכוניות מתנהל בעצלתיים, ושניות ההשהייה בין מעבר רכב אחד לשני הולכות ומצטברות.

מגיע עוד טנדר, ויורד ממנו חייל; הוא סמל, בעוד ששאר החיילים במחסום טוראים. הם כולם שייכים לאותה כיתה, כולם חברים; אבל הוא מתנהל בקצת יותר סמכותיות מהשאר. אני מבקשת לדבר איתו ומפנה את תשומת ליבו לתור האורך ולהשהיות המיותרות. הוא מכחיש  שיש השהיות מיותרות, אבל כשהוא חוזר לעמדה המכוניות מתחילות לזרום בקצב מוגבר.

15:30 אנו עוזבות את המחסום.