תקציר

ההגבלות נמשכות. 
היציאה מטולכרם דרומה אסורה על  תושבי טולכרם וג'נין בגילאי 18-35. 
לכלבנית קשה להבין מדוע הנהגים מגיבים בזעם גלוי או בכעס עצור על טיולי הכלב בתוך מכוניתם.

א-ראס

14:00 – התנועה דלילה. הרכבים היוצאים מטולכרם זוכים לסיור מדוקדק של הכלב בתוך הרכב. שני צעירים מעבירים גיר של מכונית בתוך מכוניתם. הכלבנית מכניסה את הכלב לפעולה בתוך מכוניתם. לאחר מכן נלקחות תעודותיהם לבדיקה. החיילים מתלבטים אם להזמין משטרה. בסופו של דבר הם משחררים אותם לדרכם לאחר בדיקה טלפונית.
מונית עמוסת ארבע נשים ושני בחורים יוצאת מטולכרם. הנוסעים מורדים מן המונית. הכלבנית מובילה את הכלב למונית. הנהג – אדם מבוגר ראשו עטור שיבה, מסרב לתת לכלב להיכנס למוניתו. מפקד המחסום מנסה לשכנעו לאפשר לו להכניס את הכלב. הנהג בכעס עצור שולף את המושבים האחוריים, מקפל את דרגשי העץ עליהם מונחים המושבים, והכלב נכנס  לחלק האחורי . האיש רוטן בזעם: "מדברים על שלום, אבל לא רוצים שלום".
את הספסל הקדמי אי אפשר לפרק, והנהג מתעקש לא להכניס את הכלב. לזכותו של מפקד המחסום ייאמר כי הוא מוותר ורק פותח את תא הנהג ומפשפש בניירות. הנהג מחזיר את דרגשי העץ, מניח עליהם את הספסלים. כל הסיפור נמשך כמעט חצי שעה. ולבסוף פולט הנהג: "אומרים הערבים מחבלים, אבל הם בעצמם מחבלים. ואת מסתכלת ולא אומרת כלום".
הנוסעים נכנסים למונית, עיניהם של הבחורים רושפות זעם. זאת, אף שהחיילים נוהגים באדיבות יחסית. אולם המציאות בלתי אפשרית.
ואנו שואלות עצמנו האם כל זה תורם לבטחון מדינת ישראל? דבריו של הנהג ועיניהם של הבחורים מעידים על תרומה בטוחה לרגשות שנאה ונקמה.

ענבתא

14:50 – התנועה זורמת משני הכיוונים. הכניסה חפשית גם לרכבים בעלי לוחיות צהובות. אין הגבלות.