בדרום הר חברון כל היישובים הפלסטיניים חסומים
חזרת כבישי אפרטהייד בדרום הר חברון. כל היישובים הפלסטיניים חסומים.
נסענו בכבישים 60 ו-317 . ביקרנו בסוסיא ובאום אל-ח’יר.
יום סגרירי וגשום. קר במרחבי דרום הר חברון.
כביש 317: עכשיו זה כביש אפרטהייד. הנסיעה בו אסורה למכוניות עם לוחית פלסטינית. כל הכניסות ליישובים פלסטינים, לבד מתוואני, חסומות.
במקתל אל-סאלם שמצפון לכביש, מול מיתרים, עדיין מתנופף דגל ישראל שמתנחלים (כנראה) הניפו אחרי שריפת המתחם. מוחמד מספר שהתושבים אמרו לו שמפחד המתנחלים הם לא מעיזים להתקרב למתחם ההרוס במטרה לחפש ציוד שאולי שרד את האש. אותו הסיפור הוא שמע מאבו סאפי שמחלים עכשיו בסמוע מניתוח הלב שעבר (ניתוח יקר שרק חלקו שולם על ידי ביטוח כלשהו, והשאר עזרה של ארגונים).
לאורך הכביש, הרבה דגלי ישראל.
סמוע: הכניסה הראשית חסומה בבולדרים שלא ניתן להזיזם באמצעים פשוטים. גם מכביש 60 הכניסה סגורה. הכניסה היחידה לסמוע היא עכשיו דרך כרמה, מצפון. רחוק מאד. גם הכניסה לכרמה מכביש 60 בדרך כלל סגורה. לפעמים התושבים מצליחים לפתוח. משחקי חתול-עכבר. על הגבעות מסביב לסמוע רואים פילבוקסים חדשים. להגברת הפיקוח.
סוסיא:
הכל מסביב חסום בבולדרים ובערמות עפר. אפילו בעומק השטח, ליד מטעים ושדות, יש ערימות עפר גבוהות, שימנעו מטרקטור או רכב כלשהו לרדת או אפילו להתקרב לכביש.
התושבים השאירו את רכביהם בתוך הכפר, או מחוץ לו, בצד של יטא. מהצד של יטא המרחק הוא כשני קילומטרים שצריך לעבור בהליכה.
ביקרנו את עזאם ווודחה. המתחם שלהם תמיד נעים ומזמין. התכבדנו בפתה טרייה מהטאבון עם שמן זית וזעתר, ותה טעים. וודחה מכינה ומוכרת כדורי לבנה בשמן זית, זיתים וג’ריקנים של שמן זית.
הם מספרים שהאנשים בכפר בסדר. מבחינת החסימות, מסתדרים עם העברה רגלית של אוכל לאנשים. אבל יש בעיה גדולה של העברת אוכל לחיות. יש להם כחמישים כבשים. האוכל שוקל מעל חצי טון. צריך להעביר גם קש וחציר, וללא רכב וטרקטור ממש קשה.
מים: רק מה שנשאר בבורות שלא נהרסו על ידי המתנחלים השכנים. מברכים על הגשם שיורד בשעת ביקורנו. את המים מעלים מהבורות באמצעות משאבה שמעבירה את המים למיכלים המוצבים בגובה, ומשם זורמים לברזים. בקיץ נאלצים גם לקנות מיכלי מים, וחוסכים.
התנכלויות המתנחלים השכנים: לפני מספר ימים מתנחלים מסוסיא נכנסו עם הכבשים והסוסים שלהם למטע הזיתים של משפחת ג’בור. היכו את בני המשפחה. הרסו עצים. אין עכשיו פעילי שלום מבחוץ, שנוכחותם מרתיעה מתנחלים. גם פעילים מקומיים מקטינים ראש, מאימת היד הקשה של כוחות הביטחון.
אחוות שכנים: סוסיא הקדומה שוכנת פחות ממאתיים מטרים מהכפר סוסיא. עזאם ואחרים בכפר נולדו בסוסיא הקדומה. בסוסיא הקדומה יש מים וחשמל בשפע. מתגוררות שם רק ארבע משפחות מתנחלים. יש שם בית שחדר אחד בו הוא עדין חדר של הכפר שבו התושבים הפלסטינים נולדו. לא הרסו את החדר הזה. אבל החשמל והמים מסוסיא הקדומה לא ניתנים לתושבי הכפר הפלסטיני סוסיא. אכן, שכנות טובה ונדיבה.
אום אל-ח’יר: הצד של הח’ירבה, שצמוד לגדר של ההתנחלות כרמל:
פגשנו את חליל ועלי. אחר כך הצטרפו עזיז ועווד. ישבנו אתם במבנה המשמש כדיואן (‘שיג’ בלשון הבדואים). יש חדר גדול, חשוף ברובו, עם מעט מזרנים מסביב , מעט כיסאות, ותנור ארובה לחימום, במרכז. את האש בתנור מזינים בלבנים (אולי ליבני בוץ). אנחנו יושבים מסביב לתנור. חמים ונעים לנו. הם אומרים שמאז שהגישו תלונה על הפלישה הקודמת של מתנחלי כרמל יש שקט מכיוון ההתנחלות. אבל, יש צבא.
סיורים של הצבא: שלש פעמים ביום, מגיע רכב צבאי עם ארבעה חיילים, חונה במרכז בין הבתים והאוהלים בכניסה, ואז החיילים יורדים מהרכב ומסתובבים בשתיקה בכל פינות המתחם. בערב, עם פנסים. הם לא עונים על שאלות, לא מתייחסים לתושבים, רק מאירים בכל הפנות ומסביב. כשהסיור מסתיים, הם עוזבים ללא מילה. הילדים מפחדים מהחיילים. התושבים מתוסכלים, שותקים, לא מעיזים. חליל מוביל אותנו במסלול הסיור של החיילים, ואומר: נסו לדמיין את ההרגשה, אם זה היה קורה בביתכם. מה הם מחפשים כאן. אנחנו אנשים פשוטים שרוצים רק לחיות ולהתפרנס.
עזיז הוא מהנדס שברגיל הוא עובד של הרשות הפלסטינית בחברון. אבל עכשיו כל הכניסות לחברון חסומות לכלי רכב. לכן הוא נשאר בבית. אין משכורת כי הרשות לא משלמת.
עלי הוא מנהל בית ספר בח’רבת א-דוקייקה, כפר בדואי קטן לכיוון מזרח (על הדרך לחאשם אל-דרג’). בית הספר סגור כי המורים הם מיטא, ולא יכולים להגיע, כי כל היציאות מיטא חסומות. גם להם הרשות הפלסטינית לא משלמת.
כידוע, הרשות הפלסטינית לא משלמת עכשיו משכורות בגלל שישראל עצרה את העברת כספי המיסים שהיא גובה עבור הרשות. למעשה, הגבייה עבור הרשות משמשת את ישראל ככלי לחץ (הרשות ביקשה לגבות בעצמה, אך ישראל מסרבת לוותר על השליטה בגביית הכספים).
פגשנו גם את בוב, אמריקאי מסנט לואיס, מיסורי, שהגיע במסגרת התנדבות של ארגון Center for Jewish NonViolence (CJNV).
בוב שוהה בכפר לסרוגין, כשלוש או ארבע שנים, בהפסקות. ישמח לחלוק את חוויותיו, רשמיו ודעותיו עם כתב עיתונות או משהו מקביל.
בדרך חזרה: מוחמד מעיר שבפועל, גם כביש 60 הוא כביש אפרטהייד. כל הכניסות-יציאות ליישובים פלסטיניים משני הצדדים סגורות. התנועה מתנהלת בנפרד, בכיוון צפון-דרום. ממערב לכביש, התנועה סביב חברון, וממזרח לכביש, התנועה סביב יטא.
עצרנו מול זנותא הנטושה. מהכביש נראה שרק מבנה בית הספר (שעל הקמתו ננטש מאבק מתוחכם בין התושבים הפלסטינים לכוחות הביטחון) נשאר על עמדו. אנחנו לא מעיזים להיכנס פנימה, למרות שכאן אין חסימה, כי אסור, ורכבים צבאיים מסיירים כל הזמן על הכביש. לפתע אנחנו רואים עשן שריפה מיתמר מעל בית הספר. תוך שניות מגיע רכב צבאי עם ארבעה חיילים. הם חוקרים אותנו למעשינו. אנחנו: מצלמים את מה שנשאר מהכפר שננטש. אנחנו מספרים להם את ההיסטוריה של הכפר בשנים האחרונות. הם לא היו מודעים. אבל אחד החיילים מעיר לגבי השריפה: תמיד הפלסטינים מציתים אש ואז אומרים שהמתיישבים מתנכלים להם. כך כנראה נבנה נרטיב המתיישבים המצילים את מסאפר יטא.
סיכום: כבישי אפרטהייד. כפרים פלסטיניים כולם חסומים. לאזור של ח’ורסה, פוקיקיס ונגוהות אין לנו שום אפשרות להגיע, כי חברון חסומה ומדרום הכול חסום. המתנחלים יכולים לעשות שם כרצונם. נשתדל להתעדכן טלפונית. גם לגבי השריפה בבית הספר של זנותא לא ידוע, כי פעילים מקומיים מפחדים להתקרב מפחד הצבא. כך נבנה משטר של הפחדה.
מייאש
א-תוואני / א-טוואני
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
א-תוואני (א-טוואני) תושבי המקום הגיעו אל א-תוואני במהלך המאה ה-20 מהכפר יטא, המשמש להם עד היום. הם התיישבו בחורבות נטושות, תוך ניצול האדמות הראויות לעיבוד, כרי המרעה לרעיית צאן ושפע המערות הטבעיות למגורים. התושבים שהשתקעו במערות היו ממשפחות שלא יכלו לרכוש קרקעות להקמת בתים בכפרי האם, וכן רועי צאן שלא עמדו לרשותם די שטחים למרעה. לאחר מכן, הצטרפו אליהם לבני חמולות שהסתכסכו עם עם משפחות אחרות ביישוב האם. חלק מהתושבים מתגוררים היום במבני בטון שנבנו מעל המערות. בתחום הכפר כמה בורות מים ובאר מים קדומה בשם עין א-תוואני. תושבי המקום נאלצים לקנות מים במיכלים ולהובילם דרך חסימות רבות ליישוב. בסיוע גורמים בינלאומיים הותקנה בכפר מערכת חשמל. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם בכפר בית ספר יסודי המשרת כמה כפרים קטנים בסביבה. ב-2004 החלו חברות מחסום ווטש לבקר ולדווח מכפר המערות ח'רבת טוואני, הסובל קשות מידי מתיישבי האחזויות סמוכות, ובייחוד מחוות מעון הקיצונית שלידם. מתנחלי חוות מעון מזהמים בורות מים, מרעילים את הצאן ועוקרים עצים. הטרדה בולטת במיוחד היא של הילדים מכפרי הסביבה בדרכם לבית הספר בתוואני, עד כדי כך שנדרש ליווי צבאי לילדים כדי לחצוץ בינהם לבין הפורעים (הדבר הוסדר בעקבות יוזמה של חברות הארגון). בשנה האחרונה חסרים הליווי הנוכחות החיונית של מתנדבי חו"ל, והדבר מנוצל לרעה. ליד טוואני יש כמה משפחות שחזרו למערות עקב ההריסות הבלתי פוסקות של המינהל האזרחי (יש איסור בנייה טוטאלי בכל שטח C). הורסים לא רק מבני מגורים ומבנים חקלאיים, אלא גם צינורות מים, מכונות, ואפילו סותמים בורות מים. תושבי טוואני הקימו ארגון של מחאה נגד הריסות ללא אלימות, אך בשנה האחרונה התנכלויות היד הקשה של הצבא ואלימות המתנחלים החריפו והיקצינו. תקרית הגנרטור בארכיז, שבעטיה בחור צעיר נותר משותק היא דוגמה אחת מני רבות - כל הגנה לגיטימית על זכויות הקניין גוררת אלימות ואף יריות מצד הצבא והמינהל האזרחי.A Palestinian residentJun-9-2025פוקיקיס - נערים מתנחלים מגיעים עם עדר ומטרידים את בני המשפחה
-
אום אל-ח'יר
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
אום אל ח'יר
כפר פלסטיני בנפת חברון שבדרום הגדה המערבית, בכפר חמש משפחות.
התושבים הפלסטינים התיישבו במקום לפני כמה עשורים לאחר שגורשו מאזור ערד.
הם רכשו את הקרקע מתושבי הכפר הפלסטיני יטא.תושבי אום אל חייר סובלים מאלימות קשה של מתנחלי כרמל הסמוכה, ממצוקת מים, ומהריסות מבנים תכופות בידי המינהל האזרחי.
-
דרום הר חברון
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
יטא היא עיר המחוז של דרום הר חברון.
היא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. היא מונה כ-64 אלף תושבים. הכפרים מסביבה מכונים מסאפר יטא (כפרי הבת של יטא). תושביהם מתקיימים מצאן וחקלאות. החקלאות מתאפשרת רק בחלקות קטנות, בעיקר סמוך לערוצי נחלים. רוב האזור סלעי וטרשי.מראשית שנות השמונים הוקמו על האדמה החקלאית בדרום הר חברון, אשר עובדה בידי הפלסטינים, מספר התנחלויות ומאחזים: כרמל, מעון, סוסיה, מצדות יהודה, עתניאל ועוד היד נטויה. מאז הוקמו ההתנחלויות ושטחיהם החקלאיים צומצו, סובלים התושבים בדרום הר חברון מהתנכלויות מצד המתנחלים, ובמקביל נמשכים נסיונות גירוש והריסות בתים במקביל למניעת מים וחשמל. הצבא והמשטרה נמנעים מלהתערב בדרך כלל באירועים אלימים ואינם ממצים חקירה הנדרשת לאכיפת החוק על המתנחלים הפורעים. ההתנכלויות בדרום הר חברון כוללות תקיפה ונסיון לשרוף אוהלי מגורים, שיסוי בכלבים, פגיעה בעדרים ומניעת גישה לשדות מרעה.
המחסומים בדרום הר חברון מרוכזים בכבישים המרכזיים 317 ו -60. ברובם לא ניכרת נוכחות צבאית, אך מערך מבוזר של מגדלי שמירה מאוישים מנטר את הכפרים הפלסטיניים ואת דרכי הגישה להתנחלויות. חסימות מסוגים שונים מוצבות בהתאם לצורכי המתנחלים והצבא. מדובר בעיקר בצומת זיף, מעבר דורא-אלפוואר וצומת הכבשים בכניסה הדרומית לחברון.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
A Palestinian residentJun-9-2025פוקיקיס - נערים מתנחלים מגיעים עם עדר ומטרידים את בני המשפחה
-
מחסום / מעבר מיתר (סנסנה)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
המחסום ממוקם על הקו הירוק ומשמש כמעבר גבול בין ישראל לגדה המערבית ומנוהל על ידי מנהלת המעברים במשרד הביטחון. מכיל מתחם סחורות (אגרגטים), מחסום רכב (מיועד לנושאי תעודת זהות כחולה, לאזרחים זרים או דיפלומטים וארגונים בינלאומיים). מעבר פלסטינים אסור, למעט בעלי היתרי כניסה לישראל, המורשים לעבור ברגל בלבד. יש בו מת"ק, יחידת מכס, פיקוח חי וצומח, משטרת עיירות.
- בשנה האחרונה לא רחוק מהמעבר יש פרצה בגדר גדולה וידועה לכול. לא נראה שיש אינטרס לחסום. נוצרת כלכלת דוכנים וחנייה.
עודכן אפריל 2021, מיכל צ'
A Palestinian residentJun-9-2025פוקיקיס - נערים מתנחלים מגיעים עם עדר ומטרידים את בני המשפחה
-
מסאפר יטא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
No barricade info available.
-
סוסיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
סוסיא הפלסטינית שוכנת היום בין ההתנחלות סוסיא לבין הבסיס הצבאי . התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה–19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר. ההתנחלות היהודית בסוסיא החלה ב-1979. מאז מתנהל מאבק עיקש לסלק את שרידי התושבים הפלסטיניים המסרבים לעזוב את מקום הולדתם ולעבור ליאטא הסמוכה. עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה-1980 (בית כנסת קדום) גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו. במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון וכן מניעת מים וחשמל. בסוסיא הפלסטינית, כמו בחלק גדול של כפרי דרום הר חברון, אין מים זורמים, אך עובר בה צינור המים המספק מים להתנחלות סוסיא. הפלסטינים קונים מים יקרים שמגיעים במכליות. חשמל סולרי מסופק על ידי מערכת קולטים, שהותקנה בכספי תרומות. אך ההריסות בכפרים לא חסות על בורות מים ולא על הלוחות הסולאריים ועמודי חשמל המיועדים להעברת חשמל סולרי בין הכפרים. עודכן אפריל 2021, ענת ט.
-