לא לחזור על תקדים מערת המכפלה  

חארס
נפגשנו בכפר חראס (הצמוד לכּיפל חארס)  עם עיסה סוף, לוחם חופש שמתנגד למאבק אלים בכיבוש, בכדי לשמוע את דעתו בנושא ההילולות הליליות בקברים הנודעים בכיפל חארס. הילולות שמתקיימות  מספר לילות בשנה וללא כל תיאום עם בני הכפרים,  בדיוק כמו בעוורתא. לאחר מחשבה ולאחר שהביע צער על כך שהיהודים אינם מגעים כעולי רגל וכתיירים נורמאליים (שקונים מזכרות..) אמר חצי בצחוק: שייקחו את הקברים ויעזבו אותנו בשקט. המסקנה הרצינית והעצובה שלו היא שעדיף להימנע מכל ניסיון להסדר בנושא וזאת ע”פ תקדים מערת המכפלה: דרישה לתיאום והסדר ביקורים עשויה להוביל  להשתלטות ישראלית על האתר בנוסח חברון. גם עם מערת המכפלה זה התחיל בקטן, בתיאום ובקניית בית אחד ע”י מתנחלים. והיום  – אסון.

זאוויה
בזאוויה, כפר גדול בן 7,500 נפש , ששמו נגזר מהמילה זווית, נפגשנו עם עומר ההממונה על הארכיאולוגיה בנפת סלפית. הוא רצה להראות לנו אתר עתיקות מהתקופה הרומית, שטרם נערכו בו חפירות. לפלסטינים אסור לגעת בו משום שהוא בשטח C. עצי זית עתיקים בני מאות שנים נטועים במקום. הם נאבקים משפטית בדרישה חדשה להפקעה של מעל אלפיים דונם.

בכפר יש מרכז קהילתי בן שלוש קומות ובו ספריה , וחדרי לימוד למבוגרים נוער וילדים. גאוות הכפר הוא המספר הגדול של סטודנטים באוניברסיטאות השונות בגדה ובחו”ל. למרכז תפקיד חשוב בהצלחה זו. את הקמת המרכז יזם ומימן בן הכפר שעשה את הונו באחת ממדינות המפרץ . הוא נפטר לפני שנה מבלי שזכה לראות את המרכז משום שלא קיבל אישור כניסה לגדה. גם בנו החי בירדן וממשיך לסייע במימון המרכז לא קיבל עד היום אישור כניסה לגדה.

הציורים ועבודות האמנות הרבות במרכז כולן עוסקות בכיבוש, בנישול ובגעגוע לעידן של בטרם הכיבוש.

עומר במרכז הקהילתי, הציור שעל הקיר מספר כמו בהגדה של פסח את תלאות הכיבוש
3.5.17 צילום נורית פופר

תצלום ענק של המרכז העתיק של הכפר צמוד לקיר במרכז, אך יחד עם זאת האתר עצמו מוזנח ומתפורר. קשה לשקם את המקום, לדבריהם, מרוב יורשים. הם מתקשים להגיע להסכם שיאפשר להכניס את ריווק (ארגון אדריכלים ואמנים שמשמר מבנים עתיקים בגדה) לתמונה ולהתחיל תהליך של שיקום ושימור .