ביקור בכפרים חארס וזאוויה. לא לחזור על תקדים מערת המכפלה
לא לחזור על תקדים מערת המכפלה
חארס
נפגשנו בכפר חראס (הצמוד לכּיפל חארס) עם עיסה סוף, לוחם חופש שמתנגד למאבק אלים בכיבוש, בכדי לשמוע את דעתו בנושא ההילולות הליליות בקברים הנודעים בכיפל חארס. הילולות שמתקיימות מספר לילות בשנה וללא כל תיאום עם בני הכפרים, בדיוק כמו בעוורתא. לאחר מחשבה ולאחר שהביע צער על כך שהיהודים אינם מגעים כעולי רגל וכתיירים נורמאליים (שקונים מזכרות..) אמר חצי בצחוק: שייקחו את הקברים ויעזבו אותנו בשקט. המסקנה הרצינית והעצובה שלו היא שעדיף להימנע מכל ניסיון להסדר בנושא וזאת ע”פ תקדים מערת המכפלה: דרישה לתיאום והסדר ביקורים עשויה להוביל להשתלטות ישראלית על האתר בנוסח חברון. גם עם מערת המכפלה זה התחיל בקטן, בתיאום ובקניית בית אחד ע”י מתנחלים. והיום – אסון.
זאוויה
בזאוויה, כפר גדול בן 7,500 נפש , ששמו נגזר מהמילה זווית, נפגשנו עם עומר ההממונה על הארכיאולוגיה בנפת סלפית. הוא רצה להראות לנו אתר עתיקות מהתקופה הרומית, שטרם נערכו בו חפירות. לפלסטינים אסור לגעת בו משום שהוא בשטח C. עצי זית עתיקים בני מאות שנים נטועים במקום. הם נאבקים משפטית בדרישה חדשה להפקעה של מעל אלפיים דונם.

בכפר יש מרכז קהילתי בן שלוש קומות ובו ספריה , וחדרי לימוד למבוגרים נוער וילדים. גאוות הכפר הוא המספר הגדול של סטודנטים באוניברסיטאות השונות בגדה ובחו”ל. למרכז תפקיד חשוב בהצלחה זו. את הקמת המרכז יזם ומימן בן הכפר שעשה את הונו באחת ממדינות המפרץ . הוא נפטר לפני שנה מבלי שזכה לראות את המרכז משום שלא קיבל אישור כניסה לגדה. גם בנו החי בירדן וממשיך לסייע במימון המרכז לא קיבל עד היום אישור כניסה לגדה.
הציורים ועבודות האמנות הרבות במרכז כולן עוסקות בכיבוש, בנישול ובגעגוע לעידן של בטרם הכיבוש.

עומר במרכז הקהילתי, הציור שעל הקיר מספר כמו בהגדה של פסח את תלאות הכיבוש
3.5.17 צילום נורית פופר
תצלום ענק של המרכז העתיק של הכפר צמוד לקיר במרכז, אך יחד עם זאת האתר עצמו מוזנח ומתפורר. קשה לשקם את המקום, לדבריהם, מרוב יורשים. הם מתקשים להגיע להסכם שיאפשר להכניס את ריווק (ארגון אדריכלים ואמנים שמשמר מבנים עתיקים בגדה) לתמונה ולהתחיל תהליך של שיקום ושימור .

א-זאוויה (כפר)
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
א-זאוויה עיירה פלסטינית בת 7,500 נפש , ששמה נגזר מהמילה זווית. ממוקמת 15 ק"מ מערבית לסלפית ו-24 ק"מ דרומית-מזרחית לקלקיליה. כ-3,500 איש מהעיירה חיים בחו"ל ואינם מורשים לבקר את משפחותיהם.
לאנשי א-זאוויה 10,000 דונם, בנוסף ל-5,000 דונם במרחב התפר, חלקם במובלעת לא נגישה, ליד ראש העין. הצבא מקים מחסומי פתע במנהרה שמתחת לכביש 5 וחוסם את היציאה העיקרית והכמעט יחידה מהכפר לרחבי הגדה. מחסום הפתע יוצר פקקים ארוכים בכביש המוביל צפונה דרך כפרים רבים אחרים לקלקיליה ולמחסום אייל וגורם לאיחורים למקומות העבודה.
לחלק מאדמותיהם החקלאיות הם לא יכולים להגיע, וכאשר הם פונים למת"ק בקלקיליה, באמצעות הקישור הפלסטיני בסלפית, בבקשה לקבל אישורים לטפל באדמותיהם, מקבלים רק שניים מכל משפחה, הזקנים. המאושרים שמקבלים אישורים לעבוד בישראל הם הנשואים בעלי משפחות הורים לילדים. אבל הצעירים אינם מקבלים אישורים ונאלצים לשבת בבית. אין עבודה גם לאקדמאים שמסיימים את לימודיהם באוניברסיטאות וחוזרים הביתה. העובדים בישראל עוברים דרך מחסום אייל. כדי להגיע בזמן לעבודה הם יוצאים בשעה 02:30 או 03:00 בבוקר מהבית. מכל הכפרים באזור נוסעים בשיירות ארוכות לכיוון מחסום אייל.
ב-2018 נפגש צוות מחסום ווטש עם עומר ההממונה על הארכיאולוגיה בנפת סלפית. הוא רצה להראות לנו אתר עתיקות מהתקופה הרומית, שטרם נערכו בו חפירות. לפלסטינים אסור לגעת בו משום שהוא בשטח C. עצי זית עתיקים בני מאות שנים נטועים במקום. הם נאבקים משפטית בדרישה חדשה להפקעה של מעל אלפיים דונם.
-
חארס
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
בכפר חיים 4,500 איש ויש להם 5,000 דונם. הכניסה לכפר נחסמת ונפתחת בצורה שרירותית, מבלי להודיע לתושבים.
בכפר קיים מחסום עונתי שחוסם את הדרך לאדמות הכפר. המחסום נפתח פעם בשנה.
2,500-3,000 דונם נגזלו מהכפר כדי להקים את ההתנחלויות רבבה וקריית נטפים הנמצאות מערבה להם.
מרכז הכפר הוא שטח B וסביבו שטח C. האוכלוסייה גדלה אבל הכיבוש לא מאשר בניה חדשה בשטח C.
-