בית איבא, יום ג’, 31.8.04, בוקר משקיפוות: לירונה, רותי כ’, מיה מ’, אלינוער (מדווחת) אפשר לקרוא לזה יום רגיל. לעומת הסיוט של השבוע שעבר, המעבר מתנהל יחסית (רק יחסית) מהר, ועם קצת פחות צעקות. מפקד המחסום (סג”מ) מתנהג בהגינות, לא צועק, מצטרף לבידוק ומעביר מהר. לעומת זאת, בניגוד לנציגי מת”ק אחרים (א’ המעולה, למשל), הנציג של היום (בדרגת סגן) דווקא קשוח, מקשה ולא מקל. בדיווח של המשקיפות מיום ב’ בבוקר דובר על הצורך בנוכחות נציג מת”ק. לפעמים זה נכון, לפעמים לא בדיוק. לא היו אירועים מיוחדים, רק הסיוט הרגיל. ויכוחים, עיכוב נהגי מוניות שעברו את הקו הקדוש ונענשו (אם נתעקש, אומר הסגן מה ששמענו כבר לא פעם, אשים להם אזיקונים ופלנליות על העיניים “כמו לכלבים” ואקרא למשטרה).מסקנה: יש שיפורים, סככות צל למשל. אבל האם המצב השתפר? בדיוק להפך. הנוקשות גוברת כמעט מיום ליום.