בית-איבא וסביבתה, יום חמישי, 30.03.06, אחה”צ משקיפות: עינת נ. , הגר ל. (מדווחת)הקדמה: המשמרת היתה שעות ספורות לפני ההרג בכניסה לקדומים, הדו”ח נכתב אחריו. חוסר המידתיות בהצבת מחסומים כל שני קילומטר בלט דווקא על רקע הארוע של הרג המתנחלים בכניסה לקדומים. למרות הכתר והסגר וריבוי המחסומים, ואין ספור כלי רכב צבאיים שהסתובבו כל אותו אחה”צ וערב באיזור, הפיגוע לא נמנע. אלפי בני-אדם שהיו בדרכם לבתיהם לסופשבוע הטלטלו ממחסום למחסום במשך שעות, בבדיקות חסרות סיכוי של ממש למנוע את הפיגוע. בדיקות שיותר מהכל מעלות את הסיכוי להרג נוסף בעתיד.הגבלות תנועה: א.כתר על טול-כארם, לדברי החיילים, מהבוקר. אין יציאה מטול-כארם לאנשים בגיל 15-40.אין יציאת מכוניות מטול כארם, גם למכוניות של תושבי נפות אחרות בשטחים (כמו חברון, רמאללה, שכם). מהחמ”ל נמסר מידע אחר: אין בכלל מעבר דרומה לתושבי נפות טול-כארם וג’נין, ואין בכלל מעבר צפונה לתוך טול-כארם לתושבי נפות דרומיות יותר. לפי החיילים במחסום:היציאה מטול-כארם מותרת לסטודנטים ומורים, לעובדים הומניטריים של הרשות: רופאים, אחיות וכח-עזר רפואי. מותרת כניסת משאיות אוכל, חלב, גז.כל רכב שנכנס מוזהר ע”י מפקד המחסום כי יציאתו תאסר.ב.נפת ג’נין – כתר מוחלט. אין יציאה של אף אחד.ג.בבית-איבא לא מנעו מעבר ביציאה משכם. החיילים סרבו למסור לנו מהן הגבלות המעבר.ד.בצומת גי’ת (כביש 55-60) העבירו את כל המכוניות. לא ראינו אף מכונית פלשתינית עולה לכיוון ג’ית. האם כביש 55 בקטע עד קדומים הוא כביש אפרטהייד?ה.תושבי הכפר שופה, ספרין ובית-ליד אמורים כעת לצאת ולהכנס לטול-כארם ישירות מכביש טול-כארם – עזון, לפי הבנתי זהו הכביש שעובר מתחת לאבני חפץ והיה סגור לתנועה זמן רב. הם לא יכולים לצאת כעת ממחסום ג’בארה וגם לא ממחסום ענבתא.ו.מחסום בית-איבא פתוח עד השעה 20:00.מחסומי דרכים (פתע):ז.בצומת ג’ית מחסומים לשני הכיוונים: למכוניות הבאות ממערב (בית-איבא וטול-כארם), למכוניות הבאות ממזרח: חווארה, רמאללה, דרום הגדה. בדיקות דקדקניות, אין הגבלת מעבר למי שהצליח לעבור את כל המחסומים עד למחסום זה.ח.מחסום ענבתא (מחסום עינב בלשון הצבא). לא נותנים כמעט לאף מכונית לצאת. נותנים לכולם להכנס תוך אזהרה שלא יוכלו לצאת. מחסום ענבתא פתוח עד השעה .23:00ט.דיר שארף – בדיקות ליוצאים מבית-איבא ולמכוניות המגיעות ממחסום צומת ג’ית, שני מחסומים המרוחקים מספר קילומטרים ספורים מהמחסום הזה.עצורים: במחסום בית-איבא נעצר צעיר משכם. לאחר מספר שעות שהיה עצור במחסום, נלקח למעצר במתקני חטיבת שומרון. פרוט:13:40 – עזון. אנו מגיעות לכיכר בכניסה לעיירה ומבררות אם יש מחסומים בסביבה. מפנים אותנו למחסום ליד א-ראס. האנשים מוסרים על תור נוראי וזמני המתנה של שלוש שעות. קבענו עם צוות ג’בארה שאם הן לא תוכלנה לרדת משער הילדים, אנו ניכנס מעזון. בינתיים אנו נוסעות לצומת ג’ית, חולפות על פני הכניסה לקדומים ורואות נערים ממתינים לטרמפים כשחלקם ישובים על הכביש. ואני חושבת איזה משטר של גיטאות הצבא מנהל כאן כדי לאפשר לנערים לשבת עם רגליהם פשוטות על הכביש ולחכות לטרמפ. -15:5014:00 – צומת ג’ית (כביש 55 -60). שני מחסומים, אחד למכוניות הבאות מכיוון מזרח (שכם, חווארה, רמאללה, דרום הגדה), השני למכוניות הבאות מכיוון מערב (טול-כארם, בית-איבא, בית-ליד). כאשר אנחנו מגיעות אין הרבה מכוניות מכיוון מזרח והמעבר מתנהל די במהירות. ממערב לעומת זאת יש תור ארוך (14:46 22 מכוניות). הבדיקות כוללות ת.ז. ובדיקת תא מטען. במחסום המזרחי מעכבים שני פקידים של הרשות ביחד עם כל נוסעי המונית. השניים נעצרים בכל פעם שהם עוברים מחסום. אחד מהם כבר מעוכב כך במשך חצי שנה, השני במשך חדשיים. לקחנו פרטים וננסה לעזור. 14:37 – מתנחלת עוצרת לידנו, מקללת אותנו, משאירה את המכונית על הכביש ורצה להזעיק מתנחלים נוספים ל”טפל בנו” ולהתלונן לחיילים. מתנחלים עם מגפון עוצרים ומודיעים במגפון את דעתם עלינו מתקרבים אלינו ומאיימים בקללות. אנו שמחות שנעמדנו מאחורי גדר הגנה של הכביש. המתנחלת כבר אצל החיילים ועתה מצטרפים אליה גם שני מתנחלים עם המגפון. לוחצים ידיים עם החיילים, הבדיקות נפסקות לצורך שיחה עם המתנחלים. החיילים אינם עושים מאמץ לסלק את המפריעים וגם לא להזיז את המכונית החוסמת את זרימת התנועה. החיילים אינם נענים למתנחלים ואינם מסלקים אותנו, המתנחלים מקללים שוב ועוזבים. במשך שהותנו במחסום זה קיבלנו מטחי קללות מכל מכונית מתנחלים שעברה לידינו. 15:00 – מכונית פלשתינית מנסה לעקוף את התור, נוצר פקק, החיילים מענישים את כולם ומפסיקים לבדוק. מגיע מפקד נוסף אשר אומר כי בא לסייע להתיר את הפקק אך איננו רואות כי הוא נשאר לעזור והתור רק גדל.15:15 המכונית ה-15 שתזמנו ממערב, עוברת לאחר זמן המתנה של 45 דקות).15:23 – 17 מכוניות ממזרח.15:42 – 18 מכוניות ממזרח, 31 ממערב.אנו עוזבות לכיוון בית-איבא, מחליטות לא לחזור לא-ראס מאחר והתעכבנו הרבה זמן במחסום זה. בדרך אנו עולות לרגע לסירה, רואות את חסימת הכביש בכניסה אל הכפר. ליד החסימה מיכלית מים הממלאת את המיכל. אנו לומדות מהנהג שלכל בית בכפר יש מיכל גדול. הוא מגיע כל בוקר, ממלא מיכל ומביא למשפחה שמזמינה (100 ₪ למיכלית). הוא ממלא כעשר מיכליות ביום עבודה. 15:50 – צומת דיר שארף -כביש 57 ו-60) – מחסום דרכים לכיוון מערב (כ-30 מכוניות).15:55 – מחסום שבי שומרון. עדיין חסום (לפחות לתנועה שלנו. ראינו מכונית פלשתינית עוברת ללא בדיקה, רק האטה במעבר דרך קוביות הבטון וכאילו המתינה לאישו החייל במגדל מעל המעבר. אין חיילים בכביש עצמו. 16:05 – בית-איבא. צעיר משכם מעוכב, בהמתנה למעצר, נמצא במכלאה כבר כשעה. שני חיילי המ”צ מנסים לגרש אותנו שלא נדבר עם המעוכב. אך לאחר קצת דיבורים, ומפקד מחסום עם גישה אחרת, אנחנו מקבלות את שמו המלא של העצור, את מספר הטלפון של אחיו, בעזרתו יכולנו לעקוב אחרי מעצרו במשך סוף השבוע ולהודיע למשפחה. שוב נוכחנו גם מפקד מחסום מתחשב אינו ער לחובתו לדאוג לעצור למים, אוכל ושרותים. במשך כל זמן שהותנו במחסום, תנועה קבועה של הולכי רגל משני הכיוונים: משכם ואל שכם. בדיקת התיקים מתבצעת במרחק של כשני מטרים מהחייל הבודק, כאשר הנבדק פורס את כל תכולת התיק על השולחן (אני מסיטה מדי פעם את מבטי בבושה) לפחות הבדיקה אינה כוללת “טקס ריקוד”. לא הצלחנו לקבל מהחיילים, למרות יחסם האדיב, מידע על הגבלות מעבר ביציאה או בכניסה אל שכם, אך גם לא ראינו כי מנעו ממישהו מעבר. כ-30 עד 40 הולכי רגל כל הזמן בתור היציאה משכם מעטים יותר בכניסה לשכם.16:15 – צעיר מגיע לעמדת בדיקת התיקים, דבר ראשון הוא שולף סכין פטנטית כלשהי ומראה אותה לחייל הבודק, מסביר לו את פעולתה, כנראה לשביעות רצונו של הבודק כי הסכין מוחזרת לתיק והצעיר ממשיך לדרכו.16:20 – 14 מכוניות בתור היציאה משכם. אנו מתזמנות משאית אחרונה בתור. עוברת לאחר 21 דקות המתנה בתור.16:30 – נפתח תור הומניטרי. מגיעים גם גברים בני 40, אבל אז מודיע להם החייל כי התור הוא לבני 50 ומעלה: “למה, מה אתה עושה פה?” למה כל כך קשה לחייל להגיד שהיום עוברים בתור ההומניטרי רק בני 60 ומעלה. הולך רגל מוחזר די בגסות לראשית התור הרגיל. אשתו ותינוקם עברו בתור ההומניטרי והוא חשב שיוכל לעבור גם כן. הרושם הוא כי התור ההומניטרי נועד לתזז את האנשים.16:40 – 11 מכוניות בתור היציאה משכם, בעיקר משאיות ואוטובוסים. זמן בדיקת מכונית 1-2 דקות, זמן בדיקת אוטובוס עם נוסעים 7 דקות. 17:10 אנו עוזבות לענבתא.17:30 – מחסום דרכים בצומת דיר-שארף (כביש 57 ו-60). 15 מכוניות שזה עתה נבדקו בבית-איבא או בצומת ג’ית ממתינות בתור. אני שואלת את החיילים אם הם יודעים שכל המכוניות שהם בודקים נבדקו לפני שניים שלושה קילומטרים “אבל בדרך הם יכלו לאסוף מישהו עם פצצה”. אני מקשה עליהם אם אינם סבורים שצריך להפעיל איזה שיקול של מידתיות בין הסבל לאוכלוסיה לסיכוי המאוד קטן שהם יגלו משהו. אחד הנהגים הפלשתיניים ששומע את השיחה, מהנהן בראשו לשמע דברי.17:35 – 22 מכוניות בתור מכיוון מזרח. 18:15 – מחסום ענבתא. המחסום נסגר ב-23:00. מפקד המחסום ניצב בתור הכניסה לטול-כארם ומודיע לכל מכונית נכנסת כי לא תוכל לצאת. אף אחד לא חוזר , כולם מהנהנים וממשיכים בדרכם (עד המחסום הבא הנמצא באיזור שאיננו יכולות להגיע עליו בפניה לכפר בלעא).תור היציאה למעשה עומד, לא נותנים כמעט לאף מכונית לצאת. גם תושבי שופה אינם יכולים לצאת מכאן. לאחר התערבותנו והרבה טלפונים, התאפשר מעבר של מכונית עם כבשים מטול-כארם לפונדוק. החיילים מפעילים שיקול דעת כלשהו. מכונית מחברון מבקשת בתחילה את עזרתנו אך עד שאנחנו מתפנות לעזור המכונית מסתובבת ונוסעת.האנשים כעוסים מאוד ואינם חוששים יותר להראות את כעסם, גם כלפינו. הם מטיחים בנו “ככה אתם רוצים לעשות שלום?” ו”איך אפשר לחיות ככה?” הולכי רגל בגילאים שבין 15-40 אינם יכולים לצאת, השאר כן. מכוניות שנכנסו בבוקר אינן יכולות כעת לחזור למקום שממנו באו, גם כאשר נהגיהן אינם מטול-כארם או מג’נין. כל העסק נראה מטורף לגמרי.אנחנו מנסות לברר אם יש אפשרות לצאת ממקום אחר, מפקד המחסום מתרגז ואומר לנו לא להתערב לו בעבודה. טלפון לחמ”ל הגדודי מבהיר: אין מעבר דרומה לתושבי נפות ג’נין וטול-כארם, ואין מעבר צפונה לכל האחרים. אז למה לא נותנים למכוניות מנפות אחרות לצאת? ההוראות השונות והמשתנות מבלבלות ומתזזות כנראה לא רק את הפלסטינים, אלא גם את החיילים. אלא שרק הפלסטינים סובלים מכך.19:00 – אנו עוזבות. בדרך לגבארה אנו רואות נחש אורות במעלה הכביש לא-ראס ומניחות שהמחסום גורם גם בשעה כזו לתור ארוך מאוד. אנחנו עוצרות בג’בארה לברר מאיפה אמורים תושבי שופה לעבור כעת ומקבלות את המידע שעליהם לנסוע מכביש טול-כארם – עזון בכביש שכנראה היה חסום הרבה זמן.