בית איבא, יום ראשון, 21.5.06, אחה”צמשקיפות: עליה ס’, אליקס ו’, סוזן ל’ (מדווחת)סיכום:הפתגם הידוע לשמצה “שיאכלו עוגות” מבטא חוסר רגישות או חוסר הבנה למציאות החיים של חסרי המזל ומדגים את הקו המפריד בין המלוכה לעניים. בגדה המערבית יש כיום מצב של חיים או מוות שכן פשוט אין לחם. לא משום שהמלוכה (המדינה) חושבת שעל העניים (הפלסטינאים) לאכול את השוקולד הבריטי שבחנויות, אלא משום שאין דלק, אין בלוני גז שמגיעים מישראל כך שאין איך להפעיל תנורים – אין לחם, אין פיתות – כלום. כמה שהמצב במחסומים נוראי – ההגבלות המתרבות על התנועה, הלחץ והמתח של המחסומים הניידים, המחסור בציוד רפואי, העובדה שלאנשים אין דרך לשלם עבור שרותים, הרי שהגישה של “שיאכלו עוגות” היא שממחישה יותר מכל את מצב הבלהות שבגדה המערבית. היא גם מתארת את המצב שמעבר לקו הירוק היכן שלאף אחד לא אכפת וגם לא רוצה לשמוע על מצבם הקשה של הפלסטינאים.13:50 נקודת הבקורת החדשה בקלקיליה בבנייה וכמו כן נקודת הבקורת בג’וברה נבנית שוב.עד ג’ית אין מחסומים ניידים וגם קוביות הבטון בג’ית , באמצע הכביש, ריקות. מספר חיילים בודקים משאית שהגיעה מכיוון חווארה. חוץ מזה הכביש ריק ושקט באופן מאיים.14:05 בתחנת הדלק בקדומים יש תור של 21 רכבים לכיוון מזרח. מכיוון שאנחנו שומעים על מחסום נייד חדש גם בשבי שומרון וגם בבית איבא אנחנו נוסעות לשם מאוחר יותר.14:25 שבי שומרון – שלום של המתים? רק הציפורים ממשיכות לשיר. נאמר לנו שהמיניבוסים של הארכיאולוגיה לא עבור היום. אין מכוניות, משאיות או אוטובוסים על הכביש. כשאנחנו מגיעות חייל מג’יפ ההאמר מבקש שנסע אחריו לנקודת הבקורת שבתחנת הדלק כי “אני רוצה להראות לכן משהו מעניין”.בית איבא14:40 אנחנו מבקרות את ג’ במינימרקט של דיר שאראף. המדפים כמעט ריקים מלבד שוקולדים של קדבורי וקיט קאט. ג’מאל מספר שאין לחם בשכם, דבר ששמענו עליו גם אח”כ שוב ושוב. אין לחם משום שאין גז בישול. שלושת המחסנים לגז בשכם ריקים. אנחנו מתחילות לטלפן: לח”כ, שם אומרים לנו שידברו עם משרד הבטחון; למרכז ההומניטרי של הצבא שמעביר אותנו למרכז הכלכלי שמעביר אותנו למרכז האנרגיה,משם ל”בצלם” וכו’. מלבד להגיד לנו שעל עירית שכם להתלונן אנחנו לא מתקדמות. בערב אנחנו מתקשרות גם למנהל CARE . לכעס והיאוש שלנו אין גבול.אצל האחים ה’ נודע לנו על הפגנה שהיתה הבוקר ב 10:00 בשכם, הפגנה של נהגי מיכליות גז שסובבו את מרכז העיר. החדשות הטובות היחידות – האחים שינו את מקום המגורים בתעודות הזהות שלהם לדיר שאראף כך שהם יכולים עתה לצאת ולהכנס באופן חופשי משכם. כרגיל, הבנאליות של הכיבוש צועדת יד ביד עם האי מוסריות שלו.15:30 שני סטודנטים מג’ית, אחד עם אנגלית רהוטה, מספרים לנו על חייהם הקשים. הם סיימו היום בחינה ומחר יש להם עוד אחת ב- 8:00 בבוקר אבל “מי יודע אם נצליח להגיע” שכן המצב בנקודת הבקורת בתחנת הדלק מאד קשה. אנחנו מציעות להם לצאת מוקדם מהבית.15:40 תוהו ובוהו באזור הבדיקה של הרכבים, למרות שיש מעט רכבים. אוטובוס שמגיע מוריד את הגברים הצעירים בעוד שהגברים הזקנים והנשים נשארים באוטובוס. נהג האוטובוס רוצה להגיע לקלקיליה. 3 חיילים מטפלים ואומרים שהאנשים יכולים לעבור אבל האוטובוס לא. ואז מגיע קצין שאומר לנשים לעבור דרך נקודת הבקורת ולגשת לאשנב, בעוד שהגברים הצעירים מדלגים מעל לקיר המפריד ועוברים לצד השני של נקודת הבקורת. האוטובוס נוסע אחריהם.15:50 אף אחד לא עובר בשערים המסתובבים. רק התור ההומניטרי פועל. מעט אנשים, החיילים נינוחים יותר, אין אף מעוכב. אדן שהגיע מענבתא עוצר אותנו ומספר סיפורים מחרידים על התנהגות החיילים במחסום שם (בשעה 7:00-7:15 . לדבריו לא ראה שם נשות מחסום ווטש ) לדבריו החיילים נגעו בזרועות של נשים וביקשו מהן לשיר. הסיפור מאושר על ידי נהג מונית שמספר שהחיילים הדביקו תויות על הידיים או על המרפקים של נשים צעירות (ראה דו”ח ענבתא שבו משמרת אחרת של חיילים וגם מוכרי שתיה לא ידעו על הסיפור הזה). יש להפסיק לאלתר את חוסר הרגישות הזו לכללי האיסלאם.ושוב הקלה רגעית,עלי מחומוס אסלי קופץ מהמשאית שלו שמגיעה משכם ומדלג מעל קוביות הבטון כדי לברך אותנו לשלום. המשאיות שמאחור צופרות בחוסר שביעות רצון על העיכוב בתנועה. הוא שב ומזמין אותנו לבקר אותו בפונדוק.16:15 תחנת הדלק בקדומים.אנחנו חוזרות לכאן שכן שמענו שוב ושוב על 500 מכוניות שמחכות כאן. למעשה יש עתה במקום 45 רכבים. נהגים מתוסכלים קוראים לנו, מספר מקרים “מיוחדים” מובאים לתשומת לבנו. אנחנו מחנות את האוטו ומיד נאמר לנו על הקצין המפקד שאנחנו מפריעות ומסכנות את חיי החיילים. על ג’יפ ההאמר עומד חייל, מעשן סיגריה ומכוון רובה. לאחר כמה דקות מגיע ג’יפ אם אספקת תה (או קפה) ומתחילה הפסקת תה. הבדיקה ממשיכה עם 2 חיילים. מכונית הומניטרית של עזרה ראשונה שמניפה דגל לבן מגיעה ונבדקת. אנחנו מתקרבות ונאמר לנו ללכת חזרה. אנחנו שואלות את נוסעי המכונית כמה זמן הם המתינו ותשובתם: 30 דקות.המת”ק לא עונה ובשיחה נוספת למרכז ההומניטרי של הצבא נאמר לנו שהמחסום הנייד הזה שייך לנפת קלקיליה (אבל המקום נמצא מחוץ לשכם). אנחנו לא מצליחות לעשות דבר. יותר מאוחר כשהיינו בענבתא מתקשרים אלינו חזרה ומוסרים לנו ש”אין אישור לדבר עם מחסום ווטש”.בכל הזמן שאנחנו במקום מכוניות של מתנחלים עוברות במהירות ובשחצנות. אחת המכוניות עוצרת ושואלת את החיילים מי הנשים האלה ואלה אומרים לה “נשות ווטש”. היא מסובבת את המכונית, נוסעת אליהו, פותחת את החלון ומתחילה לתקוף אותנו מילולית: “האם אתן לא מתביישות?”, “אתן צריכות להודות לחיילים ששומרים עליכן”. אחרי שנגמר לה הרפרטואר, היא יוצאת מהרכב, מוציאה מצלמה ובאה לצלם אותנו. בכל אותו הזמן אנחנו עמדנו קפואות ולא ענינו מילה אבל גם אנחנו צילמנו אותה. ראינו את החיילים מחייכים קמעה. המתנחלת עוזבת כשהיא נראית מרוצה מעצמה.החיילים אומרים לנו שהמחסום הנייד הזה הוא מחסום ג’ית. אנחנו מוחות וטוענות שכאן זה לא ג’ית אבל הם מסבירים שהמחסום הנייד כאן הוא במקום המחסום בצומת ג’ית היכן שהיו בעיות.16:45 כ 37 רכבים בתור כשאנחנו עושות את דרכנו לענבתא.