בית איבא-שבי שומרון-ענבתא, יום ב’, 15.11.04, בוקר צופות: רוני ש’, רחל א’, רוחמה ש’, סוזאן ל’ (מדווחת)אורח: מייק ש’ בית איבא 7:40 – קונצרטינה חדשה מונח במקביל לתורים שבמחסום (סוגר את השביל שבו היינו מסתובבות קודם לכן), וחוט תיל נוסף מתוח בין מחסום הבטון למתחם המעוכבים. לא היתה לנו בעיה להתקרב למחסום, משום שהיו מעט הולכי רגל, אך שאלנו לשם מה התקינו את התיל החדש. המפקד י’ אמר שזה כדי למנוע “ספרינטים”.לאורך כל המשמרת היו פעמים שלא היה איש בסככת המעוכבים, ולא קרה שהיו מעל שלושה אנשים בו זמנית. על קיר הבטון מונחים בקבוקי מים. בין המעוכבים, שגילם נע בין 18-35, אחד הלבוש לכבוד החג בחולצה לבנה ועניבה אופנתית. אחר קורא למישהו שעומד בתור, והלה מביא לו שתי סיגריות. החיילים אינם מנידים עפעף.שינוי נוסף היום: אין הרבה סטודנטים נושאי ספרים בתור. במקום זאת משפחות גדולות מתקרבות אל המחסום ביחד, ולא מופרדות על ידי מחסומי הבטון למרכיביהן: גברים, נשים ואנשים צעירים בני 18-35. הרבה ילדים קטנים בבגדים חדשים ועליזים, והוריהם הלבושים נאה עמוסי מתנות, שקיות ניילון, חבילות בעטיפות עליזות, בקבוקים מלאי זיתים או שמן זית.המחסום עצמו מאויש היום בצורה שונה: יש שלושה חיילים מהמת”ק, ויש לפחות עוד שבעה חיילים נוספים – הרבה יותר מאשר כרגיל. שלא כמו בג’ובארה, החיילים הם חיילי מילואים, חלקם דתיים (רואים כיפות), ואחד מהם קורא בשמחה “סבאח אל-חיר” (בוקר טוב) לאנשים המתקרבים. חייל המת”ק מתקשר לבדוק תעודות זהות באופן מיידי (ולא תוקע אותן בכיסו ושהפלסטינים יחכו).8:20 – שקט בבית איבא. אין משאיות גדולות, אין עגלות רתומות לחמורים, רק מעט מכוניות פרטיות, מוניות מספר ומעט אמבולנסים. ההפרעה היחידה: המחצבה עובדת ומפזרת אבק לבן ודק המכסה הכול, ומיתוסף לרוח החזקה. האווירה טובה יותר. יש תחושה מיקרוסקופית של חג באוויר!אך יש חוק חדש: מאז השבוע שעבר שבו היה הפיגוע בשוק הכרמל, אף צעיר מתחת לגיל 16 אינו מורשה לעבור את המחסום, אלא בליווי הורה.שבי שומרון8:30 – כבר ב”תחנת המוניות” בבית איבא (מחוץ לאזור המחסום), אנחנו שומעות שאתמול היתה הפגנה אלימה של יהודים לאומיים-קיצוניים נגד ההחלטה על פינוי עזה. נהגי המוניות חוזרים ואומרים שהחיילים מתנהגים טוב בזמן החג: “הצבא טוב” אומר אחד מהם.בשבי שומרון יש אוטובוסים, מכוניות פרטיות ומוניות המחכות בסבלנות, אך אף אחד לא מעוכב והחיילים ידידותיים. גם הם חיילי מילואים ונראה שהם מעדיפים לפטפט אתנו מאשר לעשות את מה שהם עושים…ענבתא 8:50 – הפסטורליה מופרת על ידי תכונה המזכירה סוג של תחנה מרכזית בשעת העומס: יש אינספור אוטובוסים, מכוניות ומוניות, וגם מספר משאיות, המנסים להגיע אל המחסום הבלתי מאויש. מהמקום שבו אנו נמצאות, במרחק כמאה מטר, איננו רואות אם המחסום פתוח, כפי שהיה לפני שבוע. גם כאן, אנשים בכל הגילים במצב רוח ובמחלצות של חג, עוברים בסבלנות לאורך הדרך הצרה והמאובקת לצד השני, בו יש תמונת מראה של המכוניות, האוטובוסים והמוניות המחכים להסעה החד כיוונית.לפתע מופיע רכב צבאי, עובר דרך המון כלי הרכב, ואנו תוהות לאן זה יוביל. שום דבר! שני חיילים, מהבסיס הממוקם מעל מחסום ענבתא, יוצאים מהרכב. אנו משיגות אותם בסמוך למחסום – הפתוח לרווחה. אחד מספר לנו על הקשיים למלא את התפקיד ובו בזמן לפעול בצורה הומנית. הוא סוגר את המחסום ופותח אותו שוב כשהרכב חוזר. אפילו רכב ישראלי, שיושב בו ערבי ישראלי, מורשה לעבור, לאחר בדיקה מהירה של תעודת הזהות הכחולה שלו.סגר? לא נראה שקיים. לעומת זאת, נראה שיש הכרה בכך שיש חג. יש מעט כבוד בעולם בו הוא בדרך כלל לא קיים.>