בית איבא-ענבתא, יום ד’ 8.12.2004, אחה”צ צופות: רעיה י’, שרה פ’, אלה א’, הדס ת’, (מדווחת)אורח: יוסף א’ (עיתונאי) ענבתא 14:15 – משני צדי המחסום נהגים רבים. שניים מהם הראו לנו כי הזגוגית הקדמית של מכוניותיהם סדוקה, לדבריהם ממכת רובה של החיילים במחסומים. חלקם מתלוננים על לקיחת תעודות והתנכלויות של חיילים. בשל ההתנכלויות והעדר התעודות הם אינם יכולים לעבוד ולהתפרנס. בית איבא 14:45 – בכל יום רביעי התמונה חוזרת על עצמה. זהו יום שבו עוברים סטודנטים רבים והעומס על המחסום גדול יותר מבימים אחרים, אך כמות החיילים במחסום אינה משתנה. מזג האוויר הקשה לא הוסיף לרגיעה ומפקד המחסום, שבדיוק נכנס למשמרת, היה לחוץ מאוד ואיבד שליטה, וכפי שכבר נוכחנו – כאשר מפקד המחסום מתנהג בחוסר שיקול דעת ובאלימות רוב החיילים נוהגים כמוהו.אמהות עם תינוקות בזרועותיהן ומשפחות שכל אחד מבני הזוג נשא ילד בזרועותיו ביקשו לעבור מן הצד ולא להתגודד בתור ובמעבר בקרוסלות. מפקד המחסום התעקש להחזיר אותם לתור תוך שהוא דוחף וצועק על הפלסטינים, על החיילים וגם עלינו. לאחר דין ודברים, ואולי בשל נוכחותן של שתי מצלמות, הוא נעתר והסכים להעביר את התינוקות ללא הדוחק הרגיל. אותו סירוב חזר כשאנשים חולים מעל גיל 40 ביקשו לעבור מחוץ לקרוסלות. שוב הסירוב, הפגנת הכוח, גסות רוח ופרץ אלימות, מצלמה ושינוי ביחס.פגשתי מכר ותיק, מרצה באוניברסיטת א-נג’אח המתגורר בענבתא. הוא ביקש שנפעיל את השפעתנו כדי שיגדילו את מספר החיילים בימים שסטודנטים רבים עוברים במחסום. (ביום חמישי בערב שוחחתי עם בתו והיא ספרה לי כי בדרכה מרמאללה לענבתא היא מתעכבת בשבעה מחסומים, שהגרוע שבהם הוא עטרה. התהליך גוזל שלוש עד ארבע שעות בכל פעם, שלא לדבר על כל הנלווה למעבר במחסומים.בסככת המעוכבים היו בבואנו כ-20 איש. בשל קצב שחרורם האיטי והתנהגות בלתי נאותה של אחד החיילים ביקשנו את עזרתו של ראעד ואת עזרת מפקדת החטיבה. בתוך עמדת הבידוק ראינו לתדהמתנו עשרות תעודות זהות מפוזרות במקומות שונים, חלקן על הרצפה. לא מפתיע שתעודות הולכות לאיבוד.בשעה 16:00 הגיע מפקד הפלוגה, ובאורח פלא החל מעבר מהיר ומסודר של הממתינים. מפקד הפלוגה גער בחיילים שצעקו על העוברים והסכים לדבר אתנו לאחר שיסדיר את העניינים. לצערנו לא הספקנו לדבר אתו כי בשעה 16:20 הוכרז על “עצירת חיים”. עמדת הבידוק נסגרה, כל הממתינים הוחזרו אל מעבר לקרוסלות בגלל התראה חמה מאוד. עזבנו כעבור 10 דקות. בדרכנו חזרה התעכבנו פעמיים במחסומי פתע בדיר שאראף ובצומת אימתין. אינני יודעת מי “זכאי” להתמנות למפקד מחסום אך אין לי ספק שחלקם הגדול של ממלאי התפקיד אינו מתאים ואינו ראוי, ועל כך אנו צריכות להתריע.