בית איבא, יום חמישי, 23.03.06, בוקר משקיפות: הדסה, אסתי, רותי (מדווחת)7:30 – בשבי שומרון – מחסום פתע – 8 מכוניות ממתינות. 7:45 – בית איבא כללית כל זמן המשמרת תנועה כבדה של הולכי רגל ורכבים בעיקר לכוון שכם.קבוצת החיילים שמאיישת את המחסום שייכת לצנחנים. רק אשנב אחד פתוח והתור מתנהל בצורה מוזרה. ראשית נותנים לגברים לעבור וכל עוד יש גברים, לנשים לא ניתן לעבור… חלקן נושאות בזרועותיהן תינוקות וילדים. אנחנו מעירות על זמן ההמתנה הארוך ועל ההתנהלות הלא תקינה (לדעתינו) וננזפות שאנחנו מפריעות בעבודה.הבדיקות מאוד יסודיות כולל נשים מבוגרות וקשישות. תיקים נפתחים ומרוקנים, אין הנחות ולא חשוב מי בעל התיק. כשהלחץ נהיה בלתי נסבל, נפתח לזמן קצר עוד אשנב לנשים ונסגר שוב לאחר זמן קצר. אנחנו מנסות לדבר עם החמ”ל. ב9:00 מגיעה תגבורת של שני חיילים בעלי אפודים כחולים.בחור צעיר בעל עגלת תלת אופן שטוען שהוא כבר שנתיים עובד במחסום בהובלת סחורה ניגש אלינו ומבקש את עזרתינו בשכנוע מפקד המחסום שיאפשר לו לעבוד. המפקד טוען שאין לו רשיון לעבוד בבית איבא ואחרי שהצעיר מתעקש הוא שם אותו בסככת המעוכבים. אין עם מי לדבר.גבר שעובד בתקשורת ומנסה להגיע לקוצ’ין מכוון שכם, לא מצליח לעבור ומוחזר כלעומת שבא.תור המכוניות לכוון שכם ארוך והזמן הממוצע למעבר כ-20 דקות. בכוון ההפוך התנועה כאמור דלילה יותר. ב-10:00 הלחץ משתחרר ואנחנו עוזבות את המחסום אבל נותרות עם לחץ בלתי נסבל בחזה מועקה ובושה שככה נהיינו.