בית איבא, יום ב’, 22.11.04, בוקר משקיפות: רוני ש’, רחל א’, הרצליה א’, סוזן ל’ (מדווחת) 07:00 – 08:30 יום גשם ראשון, קר, שלוליות, בוץ, מעט האנשים במעבר ממהרים בגלל הגשם הבלתי פוסק, כמעט אין משאיות. צדי המחסום והדרך אליו מרובבים בשלוליות, וזה כמובן מכביד ומקשה מעבר לקשיים הרגילים.7:30 – מול הכפר שופא בדרך לבית איבא אנחנו רואים עבודות שופל לפרויקט חדש בצד הדרך (בתוך מטע זיתים). שאלנו. תשובת החייל היתה שמקימים עמדה חדשה מול הכפר כי יש שם “בלגן” בלילות. 8:00 – נהרות של מים בוציים וחפצים צפים בתוך המים. אנשים מעטים במחסום: בכל זמן שהותנו, לא יותר משמונה-תשעה אנשים באותו זמן. מסלולי הבטון המקורים נקיים ויבשים, וכל השאר – מים עכורים. קשה להגיע למחסום ומהמחסום לצדו השני בגלל נהרות המים. החיילים מנווטים את העוברים. המחסום מקוצ’ין עדיין לא מקורה, אבל למרבה המזל אין משם תנועה היום.חיילי המילואים הממלאים את התפקיד, בפיקוד ע’, נחמדים, רגועים, חייכנים וידידותיים. גם נ’ מהמת”ק, הידוע לטוב, עובד איתם יפה בצוות. בנסיבות אלה האווירה שנוצרת טובה להפליא. אחד החיילים מה”בודקה” מחליט לסגור את הקופסה ו”לעבוד” מבחוץ: לנשום אוויר ולראות את הגשם.אשה שמראה תעודה לא תקפה ואישור (היא רופאה), מקבלת חיוך מע’ שנותן לה לעבור ואומר לה לחדש את האישור. בחור צעיר ללא אישור מנסה להיכנס לשכם אך מסורב. חוזר שוב ושוב מסורב. שני סטודנטים מאוניברסיטת אל-קודס, שיש לה שלוחה בשכם (?) מסורבים אף הם. לדברי המפקד הסידורים לגבי הסטודנטים קשורים להסדרים עם האוניבסטיסאות. למשל, על פי תיאום בין הצבא ואוניברסיטת א-נג’אח, סטודנטים שלה יכולים לעבור יום יום ולא רק בימי רביעי/שבת. 8:30 – חזרה לג’בארה.