בית איבא, יום ב’, 24.1.05, אחה”צ משקיפות: ציונה, רותי ק’ (מדווחת)אורחת: חגית פ’ נסענו דרך פונדוק וצומת ג’ית. לא היו מחסומים. בצומת דיר שאראף שני חיילים וכעשרה מעוכבים בראש הגבעה. לשאלתנו מדוע עצרו אותם נענינו “הם עשו דברים”. הופיע ג’יפ צבאי לסייע ומכיון שלא יכולנו לעצור המשכנו למחסום. כבר מרחוק ראינו מראה נדיר: שלוש נשים צעירות נושאות בזרעותיהן תינוקות עומדות בסככת המעוכבים. כשהתקרבנו פנה אלינו אדם מבוגר (אבי אחת הנערות) וסיפר שהם משפחה ישראלית מטעמרה (ליד עכו) שבילתה את החג עם אחת מבנות המשפחה הנשואה לתושב שכם. עכשיו הם בדרכם ארצה אך עיכבו את הצעירים, שישה. איך הם נכנסו לשכם? לא ברור, עם שומרוני שבא לקחת אותם במכוניתו. כנראה היו ביום החג הקלות. מפקד המחסום העביר את הטיפול למשטרה. הנשים וטפם עמדו כשעתיים בקור. התקשרנו למת”קים (ראאד וסגנו בחופשת חג), למוקד ההומניטרי,למשרד של אילן פז, לברונפמן. כמובן שהיתה פה עבירה על החוק אך לטרטר תינוקות במשך שעתיים…המשטרה הגיעה, החתימה את אחד הבעלים על ערבות של 5,000 ש”ח שלא ייכנסו יותר לשכם והמשפחה שוחררה. מדוע לקח למשטרה כל כך הרבה זמן להגיע מקדומים????המחסום מתפקד בעצלתיים. הרבה ילדים ונשים, כנראה ספיחים של החג. התנהלות לא יעילה ואדישה, לא זדונית ורשעה… בצינוק היה אדם שנראה מבוגר אשר נכלא “כי השתולל”, ו”לכשירגע נשחרר אותו”. הוא החל דופק על דלת הברזל ואזקו אותו. לאחר שעה ויותר הוא שוחרר – אדם כבן ארבעים שנראה נינוח. כעשרה מעוכבים משוחררים מהר.נהג מונית פונה אלינו. הוא בעל רכב עם היתר נסיעה לשכם ושמו מופיעה ברשימה. קצין שחנה בצד בא אליו, לדבריו, והחרים את צרור המפתחות. פנינו לקצין והוא הלך לבדוק שאכן שמו מופיע. לאחר מכן הורה להחזיר המפתחות. החייל הוציא לפחות עשרה צרורות מהבודקה והחל לשאול: זה? זה? זה אלו? בקיצור, ערב רב של מפתחות מוחרמים. דיברתי שוב עם המוקד ההומניטרי על ההחרמות וקיבלתי את התשובה הרגילה: “נטפל”.חזרנו דרך ג’ובארה. לא היו בעיות – מכונית של ערבי ישראלי לפנינו נבדקה בקפידה. אנו עברנו – כי החייל הנחמד באמת אמר שאותנו ממחסום ווטש הוא מכיר …