14:30-17:30

14:30 – האווירה במחסום, למרות שאינו עמוס בשעה זו, עצבנית ומתוחה. חייל עומד לפני הקרוסלות ומרחיק בצעקות המלוות בהבעות פנים מאיימות את המנסים להשתחל ולהגיע לעמדות הבידוק. שני חיילים אחרים מנסים להדוף קהל של נשים ומבוגרים העומדים במסלול ההומניטרי. קונצרטינה חוסמת את המעבר ומסכנת את העומדים בסמוך לה. שאלנו מדוע המסלול סגור למעבר, ונענינו שהוא מיועד למעבר הנכנסים לשכם בלבד כדי שאלה לא ייאלצו לעבור בכביש. לשמחתנו, קצין המת”ק הזיז את הקונצרטינה והעביר את התושבים.

לקראת החלפת הגדודים בשבוע הבא הגיעו למקום המג”ד הנוכחי ומחליפו. שטחנו בפניהם את אי שביעות רצוננו מהתנהלות המחסום תחת שרביטו של המ”פ וביקשנו שיתערבו לטובת המעוכבים (לדבריהם ממתינים כשעתיים). אלה אכן משתחררים במהירות.

15:30 – המ”פ העוין ת’ , המוכר ממשמרות קודמות, מגיע למחסום. בהגיעו עולה מפלס העצבנות והמתח, החיילים חוזרים לצעוק ואנחנו מתבקשות בתקיפות לא להתקרב למחסום. המקום המיועד לנו הוא קצה הסככה של הנכנסים לשכם – רחוק מדי מעמדות הבידוק, מהתורים ומהמעוכבים. כל ניסיון להתקרב נהדף על ידי המ”פ או הסג”מ הצעיר שנראה מוטרד מנוכחותנו. כך, לדוגמה, ניסינו לברר מדוע שני אוטובוסים של ילדים שחוזרים לשכם לאחר שיצאו ממנה בבוקר (לדבריהם החיילים במשמרת הבוקר היו אדיבים) נאלצו לרדת מהאוטובוסים ולהמתין בסככה כרבע שעה עד שהחייל יבין שמדובר בילדים שעדיין אין להם תעודות זהות (למרות שלכולם צילומי תעודות של ההורים) ויפסיק לחקור ולעכב אותם?

המחסום עמוס, האווירה מתוחה והמ”פ עומד על הגבעה שמעל מכלאת המעוכבים ומראה בגאווה לקציני הגדוד החדש את ממלכתו האיומה.

16:15 – הקונפליקט המתמשך עם המ”פ העוין מגיע לשיאו כשמשטרה כחולה מגיעה למחסום. מסתבר שהקצין מבקש לנטרל אותנו לגמרי. השוטר מופתע, כמונו, מהסיטואציה הסוראליסטית ומבקש לסיים את האירוע במהירות. להפתעתו הוא מגלה שאין מדובר בשטח צבאי סגור והוא מסכים ששתינו נשים שקטות ורגועות ולא נראה שגרמנו לאירועים שהצריכו את התערבות המשטרה. הוא מסיים את רשימותיו ומבקש שנימנע מעימותים עם הקצין. כך אנו מוצאות עצמנו ללא יכולת לתעד ולפעול. המ”פ עוזב את המקום בחיוך זחוח ומלא סיפוק.

נשארנו עד 17:10 ואז עברנו לאזור המוניות. שם הרגשנו בטוחות ורצויות יותר..