בית איבא, יום ה’, 10.2.05, אחה”צ נוכחות: ברוריה ל’, שובית מ’ (מדווחת) הגענו למחסום בשעה 14:10. קצין בעל תלתלים לחץ את ידינו והזדהה בשמו (ר’). כאמור בדו”חות הבוקר, זרם העוברים דליל, ייתכן שבגלל החג (הגרסה שאנחנו שמענו היא שמדובר בחג א-גירא, חג ההגירה של הנביא מוחמד), והמעבר היה מהיר. לולא כיעורו של המקום ניתן היה לחשוב לרגע שאנו בביקורת דרכונים מתוקנת בנמל תעופה מסודר.בבואנו לא היו מעוכבים בסככה, ובמהלך שהותנו שם עוכבו למשכי זמן של כ-10 – 15 דקות מספר קטן של אנשים. הטיפול של החיילים בהם היה אדיב ומהיר. במהלך שהותנו לקחו שני חיילים אדם לבדיקת חבילות בצד, תוך שפונים אליו בנימוס. נדמה היה ששמענו אפילו את המילה “בבקשה” פעם או פעמיים, והרהרנו בקול אם ייתכן שב”קבוצת הפקודות” של הקצין האדיב נכללה והונחלה לחיילים גם ההנחיה לדבר באדיבות לעוברים במחסום, וגם כמה בעצם קל להיות אדיב.סיימנו את המשמרת בשעה 15:30 ונסענו לקחת את החברות מחווארה ולשמוע שגם שם היתה משמרת סבירה.