בית איבא, יום ג’, 8.3.05, אחה”צ צופות: תמי ג’ ואלה ה’ (מדווחת) ניסינו להגיע לסארה לפי מפה, אך טעינו בדרך ולא הצלחנו למצוא. בדרכנו ראינו בכניסה לכפר חארס טור של מכוניות ואנשים הנבדקים על-ידי חיילים. פרט לכך, לא עברנו ליד מחסומי פתע.הגענו לבית-איבא בסביבות 15:00. בשעה זו תנועת המכוניות, כמו גם תנועת הולכי הרגל היוצאים והנכנסים, היו דלילות. אין מחסור בכוח האדם המאייש את המחסום: שוטרות מהמשטרה הצבאית, חיילי יחידת מילואים וא’ מהמת”ק. כולם יעילים ואדיבים. גם כשהגיעו מכיוון היציאה משכם “גלים” של הולכי רגל או מכוניות רבות ששניסו להיכנס לשכם, התורים התקצרו במהירות.בצד המתין מעוכב אחד עם בת-זוגו. לטענתו הוא מעוכב כשעה. החיילים הסבירו לנו שהוא ניסה “לסדר” את השוטרות הצבאיות. שלחו אותו להביא תסריך, והוא הביא נייר לא מתאים. לאחר בדיקה, לא ניתן לזוג לצאת והם נאלצו לחזור לשכם. פרט להם היו במהלך המשמרת עוד שני מעוכבים. הבדיקה ארכה דקות ספורות בלבד, והם שוחררו.בדרכנו חזרה, לפני השעה 17:00, שוחחנו עם החיילים בכניסה לכפר חארס. הם הסבירו כי זה אינו מחסום, אלא בדיקה. מחפשים מישהו ו”הלוואי שהם לא היו פה”. הלוואי.