בית איבא, יום ב’, 14.3.05, צהריים משקיפות: עדה ה’, ציונה ש’ (מדווחת) הגענו ב-14:00 למחסום, המאויש באנשי מילואים. הם לא נוטים לתקשר אתנו, אולם האנשים עוברים במהירות. אין צפיפות ואין מעוכבים. לא ברור אם בשל העובדה שתנועת האנשים חלשה היום, או בשל היעילות. המבוגרים כמעט שלא נבדקים. במחסום מנוף המעלה ומוריד לוחות גדר. מסתבר שמרחיבים את המסלולים. התושבים שואלים אם מבטלים את הגדר. החיילים מגדילים לעשות ומודיעים להם שהמחסום יישאר לנצח. אף על פי כן יש הרבה תקוות באוויר. לא רוצה לחשוב מה יקרה אם וכאשר התקוות יתבדו. הבאנו למחמוד נאצר תרופה עבור בתו בת ה-13 החולה באפילפסיה. הוא סיפר לנו כי מאז חלתה היא מדי פעם מרטיבה. האם מישהי מכירה איזה פסיכולוג היכול לסייע? מפי מחמוד (שהוא נהג מונית) שמענו כי אתמול מנעו מן הנהגים לחנות במקום שבו הם נוהגים לחנות תמיד, ושלחו אותם לחנות ליד שבי שומרון. רק נתאר לעצמנו אישה זקנה, אמהות ותינוקות או סתם אנשים עמוסי חבילות כבדות נגררים שני קילומטרים עד המונית. לא הצלחנו להבין מי הגורם להתעללות. היום הכול חזר לתיקונו. סיפקנו להם מספר מספרי טלפון של מחסומאיות כדי להתקשר אם שוב יקרה מצב כזה, ולא תהיה נוכחות שלנו.