בית איבא, יום ג’ 6.7.04, בוקר נוכחות: לירונה, רותי כ’, מיה מ’, מיקי פ’, אלינוער (מדווחת) חום נורא. התורים מתקדמים די מהר. אחד החיילים מרבה לצעוק, משלח את העומדים אחורנית. את רוב הבוקר בילינו בטיפול במשפחה אחת: אם, שילדה לפני חודש, התינוקת בזרועותיה, עטופה בשמיכה חמה, אב ושני ילדים קטנים. האשה צריכה להגיע לבית-החולים בשכם לאיזו פרוצדורה אחרי לידה, היא לא רוצה ולא יכולה להיכנס לבדה, ולאב (בן 27) לא נותנים ללוות אותה. הם כבר עומדים בשמש הרבה זמן. אנחנו מבקשות להתייחס אליהם כאל “מקרה הומניטרי”, אך ללא הועיל. מיקי מטלפנת לדליה בסה בבית-אל, שיש לנו אתה ניסיון טוב. היא לוקחת פרטים, מבטיחה לברר. מתנהלות שיחות אחדות איתה, עם מפקד המחסום, עם נציג המת”ק – התשובה: הבעל מנוע. ע’ נציג המת”ק אומר שהוא מבין, הוא בעדם, אבל יש הוראות, הוא לא יכול לעשות כלום. נו. התינוקת בוכה, והחיילים מסכימים שהאם תיניק אותה בבודקה של הבדיקות. בסופו של דבר, במפתיע, הנציג מתרצה והמשפחה עוברת, שעות אחרי שהגיעה למחסום.