בית איבא, יום ג’, 27.9.2005, אחה”צ משקיפות: רחלי ב”א, פתחיה ע’, חנה כ’ אורחת: חנה ק’ 14:30 – בכניסה למחסום בית איבא תיארו נהגי המוניות את נפלאות מחלף ג’ובארה הדו-מפלסי: בנתיב התחתון המיועד ל”ילידים”, הדרך מטול כרם לשכם נמשכת כשעה, בנתיב העליון הקצר – בו משך הנסיעה פחות מעשרים דקות – נאסר עליהם לנסוע למרות כל האישורים. הם גם סיפרו על המחסום הכפול בענבתא: הדרך הממושכת למחסום-הברזל-הצהוב-נגד-רכב מאתגרת מאוד קשישים ונכים. במחסום המאויש עצמו נמשכה סעודת החיילים המשותפת למעלה משעה ומחצה, וההמתנה היתה בהתאם. בתקופת הסגר, רק אנשי טול כרם רשאים להיכנס לעירם.15:00 – סטודנטית מאוניברסיטת א-נג’אח (יש תיעוד) שהיתה תושבת חאן יונס (יש תיעוד) וכיום היא מתגוררת עם הוריה בקלקיליה (אין תיעוד) נעצרת במכלאה כשב”חית וממתינה למשטרה. היא משתחררת כעבור שעה, ומפקד המקום א’ מבהיר שהפרטים התאמתו. לזכותו ייאמר שהוא מסר לנו כי השאיר (ביוזמתו!) בעמדה את רישום של פרטיה של הסטודנטית למשמרות הבאות, כדי שהיא לא תיאלץ להיעצר מדי יום ביומו.16:10 – לחץ קל בקרוסלות, וגבר בשנות העמידה חורג מהתור ומעיר על כך שבני חמישים ומעלה אינם מועדפים. המפקד מתווכח ומבקש ממנו לחזור לאחוריו, והאיש מסרב. מאבק הכוחות הסתיים בתיקו כאשר האיש שלא-ויתר נבדק בקפידה. במחסום מיושמת מדיניות (“מונעת הסתה”?) של בדיקת חומר כתוב.16:50 – עזבנו. אחד הפלסטינים סיפר לנו שאתמול המחסום היה סגור בין 13:30 עד 15:00, והתוצאה היתה עגומה: לחץ כבד מהול בבכי ילדים. “איפה הייתם?” שאל. בסמוך ליציאה, בפנייה שמאלה, הוקם מחסום פתע ומאחוריו עשר מכוניות.17:00 – ענבתא: מונית לפני שער הברזל הצהוב ומונית מאחוריו. נהג המונית חושש לקחת את נשות-ווטש למחסום הצבאי (המרחק נאמד בשני קילומטר) שמא תיפגע פרנסתו. העוברים ושבים טוענים שהמתינו במחסום המאויש כשעה, והחיילים התייחסו אליהם בגסות.בכניסה לטייבה בער מטע זיתים, כאשר נראו כמה מוקדי אש (האם זאת “יד נעלמה” של בחורינו המצוינים??). מכבי האש שהזמננו הגיעו תוך עשרים דקות וכיבו.