בית איבא, יום ה’, 27.10.05, בוקר משקיפות: ביריה, נורה ר’ (מדווחת) 7:30 – 12:00בהחלטה להקדים את התצפית בבית איבא, עברנו על פני ג’ובארה (הכול נראה שומם) והגענו לבית איבא קצת לפני 8:00. זהו הבוקר שאחרי הפיגוע ושתינו עם הארץ, בו מכריזים קבל עם על ה”תכנית הגדולה” של הצבא שלא לשתוק ו”למגר את הטרור”, הצהרה שהכינה אותנו ליום קשה… להפתעתנו מחסום בית איבא התנהל הפעם ביעילות יחסית על ידי צוות לא מתלהם. אין התייחסות בוטה (נורא שצריך לציין זאת כדבר מיוחד), לא שמענו אף פעם את הקריאות: לאחור, מאחורי הקו וכו’. ומדי פעם גם מוותרים על בדיקה של הנכנסים לשכם (המבוגרים יותר מביניהם).בשיחה עם נהג מונית כעוס ומיואש עוד לפני הכניסה למחסום, הוא מוציא את מרירתו על כולם: כל מה שהוא רוצה, זה להתפרנס ולהביא אוכל לבת הקטנה שלו… כשעבד בישראל מצבו היה טוב יחסית ועכשו לא נותנים להגיע לשם… כל הזמן יש סגר וכתר, וגם למוניות אין כעת כמעט עבודה… כל הפוליטיקאים דואגים רק לעצמם (כולל אלה הפלסטינאים) והאנשים הפשוטים הם אלה שסובלים… מה נאמר???שאלנו את החיילים ואת נציג המת”ק א’ למה המחסום כמעט ריק: האם בגלל הרמדאן? הייאוש? האם יש סגר? לא, אין סגר, אך כנראה קצת מכל אלה משפיע ובעיקר (וזו פעם ראשונה שאמרו לנו) יום חמישי הוא יום חלש: כבר לא נכנסים לשכם לעבוד. שאלנו מתי הימים הקשים והתשובה היא: יום ראשון, יום רביעי, ושבת אחה”צ. האם אפשר היה אולי לארגן משמרות לשבת אחה”צ?בשיחה ארוכה שהיתה לנו עם א’ ועם ד’ (מפקד המחסום) אמרו כי אתמול פונה מאחז לא-חוקי. האם מישהו שמע על כך? הובהר לנו גם כי צומת ג’ית “נופל בין הכסאות” מבחינת אחריות המת”קים ומציעים לנו כי בעת בעיות בהתנהלות בצומת (מחסומי הפתע וכו’) עדיף לפנות למת”ק קלקיליה. לתשומת לב המשמרות המגיעות לצומת ג’ית.עזבנו לכיוון ג’ובארה ב-10:30.