בית איבא, יום ה’, 30.9.04, אחה”צ משקיפות: שלווה כ’, ירדנה ט’, רוני ק’ (מדווחת)אורח: אלון 13:45 – בדרך לבית איבא, מעט אחרי המחלף לשבי שומרון, מחסום פתע: תור ארוך של עשרות מכוניות הממתינות ללא תזוזה. הערכת זמן ההמתנה של הנהגים משתנה. נהג אחד מדבר על שעתיים ואפילו שלוש שעות המתנה, אחר על חצי שעה. הסיבה למחסום, על פי השמועה: נהג אחד ניסה לעקוף מימין את המחסום. בתוך התור גם שני אמבולנסים. באחד מהם חולה בדרכה לבית החולים בשכם. הגעתנו מזרזת את העניינים באופן הבא: בעוד שלווה מנסה לתקשר עם החיילים, ניגש אל ירדנה נהג האמבולנס ומבקש ממנה שתשתדל למענו אצל החיילים. ירדנה מדברת עם אחד החיילים, שמבין עניין וניגש לדבר עם מפקד המחסום, המסרב לדבר אתנו ואף אוסר על החייל לעשות זאת. אך בינתיים ירדנה חוזרת ומתחילה לתפקד כשוטרת תנועה, שמזיזה מכוניות ימינה ושמאלה, כדי לפנות לאמבולנס את התנועה. בתוך דקה האמבולנס מגיע לראש הטור ועובר, ובמהרה עושות כך שאר המכוניות.14:10 – בית איבא. עיר שלמה בתנועה. בדרכנו אל המחסום אנחנו מבחינות בתור של כ-10 אנשים במחסום הצדדי, בכביש המגיע מסארה, אך ממשיכות למחסום הגדול, שם מצטופפים מאות בני אדם, בעיקר בכיוון הכניסה לשכם; מספר היוצאים קטן בהרבה. בסככת המעוכבים כ-10 בני אדם, בהם שניים שמחכים לדבריהם מ-11:00, ונער עם פספורט ירדני. במקום מתנהלת שגרה מעיקה; בולט בנוכחותו המפקד א’, שנמצא כל הזמן בשליטה. נוכחותנו “נסבלת”, כלומר מתקיים סוג מסוים של שיח, שלא באמת משנה את הדברים. להלן מקצת מן המקרים שהיינו עדות להם: כלה שעומדת להתחתן באותו יום בשכם מגיעה עם בני משפחתה למחסום. לאחר המתנה ממושכת בתור מאפשרים לה לעבור, אך גורל בני המשפחה לא ברור. לאחר דיון מסוים, בהתערבותנו, מאפשרים לאמה, לאחותה ולכמה ילדים קטנים לעבור (“מה עשו הילדים?”), אך לא כך לשני האחים הבוגרים, הלבושים בחליפות חג צנועות.בתור היציאה אב עם ילד חולה בזרועותיו. שלווה מבקשת לזרז את עניינו ומצליחה, אך זהו בהחלט חריג.חריג נוסף: אחד הממתינים בתור הכניסה נשלח בתנועת יד לא ברורה הצדה, לכיוון סככת המעוכבים. את תעודתו לקחו החיילים. הוא ניגש אלינו ומתפתחת שיחה שקטה. מתברר שהוא פרופסור באחת האוניברסיטאות בשכם ועבר בבוקר במחסום בלי שום עיכובים. אנחנו מדווחות לחיילים שהוא פרופסור, וראה זה פלא – בתוך שניות הוא משוחרר. אך זהו, כמובן, חריג.15:00 – אנחנו מבחינות שאיש מן המעוכבים לא שוחרר. להפך, הסככה הולכת ומתמלאת. אנחנו אומרות זאת לחיילים. בין המעוכבים החדשים: איש בהמתנה ליציאה שמתמרמר על השיטה ונשלח ישירות אל הסככה, וכמוהו פלסטיני עם תעודה כחולה, המתגורר כיום בחדרה (איחוד משפחות). לאיש אם בשכם, בידו הזמנה מתוארכת לרופא מסוים בשכם, ונחוש להיכנס. כל זה לא עוזר לו; האיש מסורב, ודי במהרה נקלע לעימות “ראש בראש” עם המפקד א’, שמאיים להזעיק משטרה.15:20 – כמה מעוכבים משוחררים, כולל שני הממתינים מ-11:00 והנער שבידו פספורט ירדני בלבד.16:00 – התעקשנו להישאר עד שעה זו למרות שמיהרנו לחווארה, בעיקר בגלל איום המשטרה של א’. ניסינו לעזור לאיש, בין השאר על ידי טלפון לדליה ב’, שלא מצאה את המקרה כדורש התערבות (לאיש תעודה כחולה). תחת הלחץ וחוסר התוחלת של ההמתנה, האיש שוכנע לבסוף לעזוב את המקום ולחזור לביתו בחדרה, אך מבחינתנו לפחות, זה היה שיעור במאבק על כבוד עצמי (האיש זכר אותי מג’בארה).כשעזבנו את השטח עדיין נותרו בסככה כ-15-20 מעוכבים.