בית איבא, יום חמישי, 19.1.06, אחה”צמשקיפות: שרה ב’, רוני ק’, דורית ה’ (מדווחת)color=red>14:20 מחסום דרכים נייד ליד תחנת הדלק של קדומים – 5 כלי רכב מחכים בתור.בית איבאמשמרת הבוקר דיווחה לנו טלפונית כי נראה שה”בידול” הנורא על תושבי נפת טול כארם ונפת ג’נין הוסר. עם הגיענו למחסום פנינו לנהגי המוניות כדי לברר האם ידוע להם על כך. רוב נהגי המוניות אתם דיברנו לא ידעו על כך. אחד מהם אמר לנו ששמע כי הוסר הבידול מעל טול כארם, אך המעבר לג’נין חסום. סיפרנו להם את שידוע לנו. וסיכמנו אתם שאם ייתקלו בשעות הקרובות, במניעת מעבר שלהם או של נוסעיהם בשל “בידול”, יספרו לנו. בשעתיים שהיינו שם, לא דיווחו לנו על בעיות. התנועה במחסום דלילה, אותו מראה מכאיב שאנו עדות לו כבר זמן רב.כ 10 כלי רכב ממתינים בתור לכניסה לשכם, זמן המתנה ממוצע – 15 דקות. בתור ליציאת המכוניות, כ 15 כלי רכב. אין נציג מת”ק במחסום, לא ניתן לברר מה הפקודות של החיילים בנושא המעבר והאם פקודות ה”בידול” הוסרו כיוון שהחיילים מסרבים לענות לשאלותינו. הבדיקות “שגרתיות” , החיילים מתנהלים בשקט ובעצלתיים. שוב אנו צופות במחזות המכוערים של אוטובוסים שנוסעיהם מורדים מהם והם ממתינים בחוץ בעוד החיילים בודקים תעודות וחפצים, בהולכי רגל שחבילותיהם מפורקות ונפרשות לעיני כל, ובגברים נשים וטף ששמותיהם נבדקים בקפדנות מול הרשימות, גם כשהם נכנסים לתוך שכם. עם הגיענו למחסום הולכי הרגל אנו פוגשות שתי בחורות פלשתיניות, שמבקשות להכנס לשכם. אחת מהן סטודנטית בעלת תעודת זהות כחולה, שהחיילים מסרבים לאפשר לה להכנס. היא מבקשתשוב ושוב שיאפשרו לה לעבור אך החייל מסרב, ומתעקש שעליה “להסתלק מהשטח”. רוני לוקחת על עצמה לנסות לעזור, משוחחת אתה ארוכות בנסיון לטפל בבעיה. משיחתן מסתבר שהיא סטודנטית תושבת מזרח ירושלים, הלומדת באוניברסיטה בג’נין, אשר נסעה לבלות את החג בקלקיליה עם חברתה, וכעת היא מבקשת לחזור לביתה דרך שכם.רוני מתקשרת למספר גורמים, משוחחת בין השאר המוקד ההומניטרי ועם שירן. התשובה שהיא מקבלת היא שיש להנפיק לבחורה אישור על מנת שתוכל לנוע דרך המחסומים. מאחר שהיא סטודנטית היא יכולה לקבל כזה אישור, אך מאחר שהבחורה אינה נושאת עליה “תעודת סטודנט”, לא תוכל לעבור כעת. רוני לקחה את פרטיה האישיים של הבחורה והיא תסייע לה בהגשת הטפסים לקבלת אישור.14:50 אשה צעירה שהיתה בדרכה לתוך שכם נשלחת לסככת המעוכבים. החיילים, כתמיד, אינם מסבירים לה דבר.אנו מנסות להבין מה קורה, ובסופו של בירור בעזרתו של נדים, מסתבר לנו כי כפי הנראה, זו פעולת ענישה. (פעולה שכידוע אסורה אפילו לפי חוקי הצבא, אך איש אינו אוכף אותה והחיילים עושים כרצונם, בתואנה של “בדיקה”). הצעירה כנראה נכנסה בלי להציג תעודת זהות בכניסה, החיילים רצו אחריה, החזירו אותה, ו”העלו את התעודה לבדיקה”. לאחר 40 דקות, החייל מסמן לה באצבע לצאת, מושיט לה את התעודה, מסמן לה ביד ללכת, והיא הולכת לדרכה, נכנסת לשכם.15:20 נהג מונית ניגש ומספר לנו כי הוא נהג מונית העובד בתוך שכם. הוא מדווח כי כבר כמה ימים החיילים מגרשים את נהגי המוניות הממתינים במגרש הפנימי שמעבר למחסום, דורשים מהמוניות “לעוף” משם, בתואנות שונות שאסור להם להיות שם, שהם מפריעים, וכו’.לדבריו, המוניות נמצאות בדיוק במגרש שבו תמיד היו, אבל משום מה, עכשיו מנסים להעיף אותם.15:40 אני מזדעזת לראות, שבתוך דקה שתיים, שבה לא היינו ליד החייל הבודק, הוא הכניס שתי ילדות קטנות כבנות 6 לג’ורה, וכעת הן יושבות שם, לבד. אני נגשת לחייל, ואומרת לו שלא מענין אותי למה, אבל ילדים הוא לא יכול לשלוח לשם ואני הולכת להוציא אותן מייד. הוא מפטיר לעברי, “בסדר, תוציאי, אבל למה היא שלחה אותם לעבור לבד?” אני ניגשת מוציאה אותן, והן מחכות לידי לאמן, שעומדת בתור לקרוסלה. כשהאמא עוברת את הקרוסלה, ומתקרבת לחייל, הוא קורא לעברה, (בעברית כמובן), בטון חינוכי ומתנשא: “את האמא שלהן? למה הילדים שלך עוברים לבד? את לא דואגת להם? לא אכפת לך מהם? חרם על הילדים”… אין מילים…(חנוך לוין בטח היה אומר: איזה כיבוש נפלא!)