בית איבא, 10.10.04 משמרת בוקר משקיפות ומדווחות: שירילי פ, שלי מ. 08:00 עם הגעתנו למחסום 7 גברים ו2 נשים בעמדת המעוכבים. החיילים טוענים שהם מחכים 40 דק', ואלו המעוכבים טוענים שחלקם ממתינים משעה 06:00. באופן כללי הבדיקות נעשות ביעילות, החיילים זריזים, נציג מת"ק אדיב ויעיל נמצא במקום, והתורים העמוסים בכניסה מסודרים על פי מין וגיל ומתרוקנים מהר (מדדנו 6 דק' מסוף התור ועד המעבר). לכל אורך שהותנו במחסום היו בעמדת המעוכבים בין 3-15 אנשים (מיעוטן נשים) וחיכו כשעה בממוצע. בעמדת המעוכבים נמצא אדם אחד בעונש כיוון שניסה לעקוף את המחסום. מפקד המחסום טוען שהוא יחזיק אותו שם 4 שעות "מה שהוא עשה זה בל יעבור" כשהלכנו הוא עוד היה שם. מקרים מיוחדים:אישה שהתנהגה באופן חשוד לטענת החיילים (עברה את המחסום מהר לא שעתה לקריאותיהם ואמרה "אנא מג'נונה") מחכה בעמדת המעוכבים משעה 07:50. תעודת הזהות שלה נלקחה לבדיקה, ובנוסף היא ממתינה לחיילת שאמורה להגיע ולערוך לה בדיקה גופנית. היא טוענת כי גם אתמול עברה בידוק גופני וכי חיכתה אז במחסום שעתיים (אותו הסיפור יחזור על עצמו היום החיילת תגיע רק ב 10:00). עם הזמן שעובר היא מאבדת את סבלנותה. היא טוענת שהחיילים קראו לה משוגעת, שמתעללים בה ללא סיבה, שהחייל נשבע לה שהיא תחכה 6 שעות במחסום כל יום, שמשפילים אותה ושהחייל רצה להפשיט אותה. הטענות נראות לנו מוגזמות אם לא מופרכות, אך לא היינו שם כשהיא הגיעה. ב 09:30 (התעודה כבר הגיעה מבדיקה והיא מחכה לחיילת) היא מבקשת לחזור לביתה, אך החיילים מסרבים לשחרר אותה ללא בידוק גופני. כשהחיילת משחררת אותה לבסוף היא טוענת כי היא הפשיטה אותה ונגעה לה בחזה, ומסרבת ללכת עד שתראה שאנו צועקות על החיילת. אני מעלה את הטענות בפני החיילת אך זו טוענת כי היא רק ביקשה ממנה לפתוח את המעיל העליון וכי היא נשארה עם כל בגדיה "רק הסתכלתי ברפרוף, לא הצקתי לה". לבסוף היא מתרצה והולכת, לא לפני שאנו מבטיחות להעביר את פרטיה למשמרת הבאה (עשינו זאת) ומוודאות שלא תעבור בדיקה נוספת בדרך משכם לביתה. שני מקרים של משפחות עם ילדים שרצו להיכנס לרופא. במשפחה הראשונה (08:20) לגבר לא היה אישור אך החיילים נתנו לו לעבור בכל זאת בסופו של דבר, במשפחה השנייה האישה הגיעה ללא ת.ז וגם לה החיילים נתנו לעבור. בשני המקרים החיילים התנו את היציאה באישור מהרופא שביקרו אצלו. במקרה אחר אישה חולת כליות ובעלה הצעיר ממנה רצו להיכנס לדיאליזה בשכם. העובדה שהגבר צעיר ממנה עוררה משום מה את חשד החיילים והם סרבו להכניס אותו ללא אישור. במוקד טענו שאפשר להכניס אותו אבל רק אחרי בדיקה וכיוון שלא יכלו לחכות עד לתשובות השב"כ, נציג המת"ק הציע שאחותה או קרוב שיש לו אישור ילוו אותה. בסופו של דבר הם חזרו כלעומת שבאו (10:20). 09:50 אמבולנס נבדק לעילא בידי חיילים ואחד מהנוסעים שסובל בידו וצריך לקבוע תור לניתוח בבית החולים מורד ומתבקש לעבור דרך המחסום "אמבולנס זה לא מונית" . מפקד המחסום מעביר אותו והוא עולה בחזרה על האמבולנס. תעודת זהות. החיילים לא מוכנים להעביר אותה ללא אפשרות לזהות אותה ומציעים לה להביא את הדרכון הירדני או כל מסמך אחר שיעיד על זהותה, אך היא מסרבת לעזוב את המחסום. כשעזבנו היא עוד היתה שם.