בית איבא,יום שלישי, 21.2.06 ,בוקר משקיפות: מיה מ’, אלינוער ב’ (מדווחת)color=red>08:00-09:15בדרך אין היום מחסומים, לא בדרכנו מג’וברה ולא בחזרה.המחסום כמעט ריק, מעט מאוד עוברים. מחסום ריק בימים אלה הוא תמיד סימן לגזירות. טור המכוניות לא ארוך במיוחד, אבל לוקח כחצי שעה עד שמכונית עוברת. כמו בג’וברה גם מפקד המחסום הזה נואם בפנינו: אסור להגיד מתנחלים והתנחלות. אלה מתיישבים. בדרך אל המחסום עוצרים אותנו נהגי מוניות, נייר הלקמוס שלנו. שני נהגים מספרים על מעשה זדון של חיילים: אחד הנהגים מספר איך בזמן בדיקת הרכב שלו בשבת בשעה שמונה וחצי בבוקר, במחסום הדרכים בכביש 60/57 (“צומת שומרון”), פתחו בלי ידיעתו את מכל הסולר והשאירו אותו פתוח והוא איבד כמות גדולה של דלק. בפעם הבאה, ביום שני בצהריים (בערך באחת-עשרה) שאל אותו החייל (ככל הנראה אותו חייל עצמו) “נו, יש לך סולר?”. שוב השאירו את המכל פתוח. הנהג הזה נשמע אמין מאוד, מסר את שמו ומספר הטלפון שלו, ואמר שהוא מוכן להעיד על כך. נהג נוסף סיפר איך הבחין ברגע האחרון (לפני כשבועיים) שחייל עומד לזרוק ברגים למכל. לאחר שמיה דיווה על כך הבוקר, בתיווך איה ותמי ג’, ובתיאום עם עדי, יצרנו קשר עם עיתונאי מידיעות אחרונות, רוני שקד, שמעוניין לוודא ולדווח על המקרה. נראה. שבי שומרון החומה הולכת ונבנית, רכבים בודדים מורשים לעבור. בהמשך הדרך רואים את הכביש החדש לשבי שומרון. הפער בין העליבות של הכבישים המיועדים לפלסטינים לבין הכבישים המצוחצחים של אדוני הארץ זועק לשמיים.