בית איבא, יום רביעי, 22.03.06, אחה”צ משקיפות : בוני ר’, ענבל ר’, רינה צ’ (מדווחת)תמצית:תורים ענקיים והמתנה של שעות, בעיקר של רכבים, ןזאת למרות מספר גבוה של חילים,בגללבדיקה איטית להחריד, מתוך חוסר יעילות, אדישות וחוסר במנהיגות.חוסר היענות של כל הדרגים – מת”ק, חטיבה, אוגדת איו”ש ופיקוד מרכז.8:30 – כשהגענו ספרנו 25 רכבים בכניסה לשכם. מכיוון שכם טורים של מכוניות חוסמים את אפשרות הכניסה לשכם. אמבולנס לא מצליח לעבור לכיוון שכם.במחסום הולכי הרגל עשרות רבות של אנשים משני הכיוונים. אנשים שיצאו משכם מספרים שחיכו לבדיקה כשעה וחצי. מתעוררים ויכוחים וטענות של הממתינים שפקעה סבלנותם. הסמל עסוק בלסדר את התור ולהרחיק את האנשים (“אירגע עלא וורא”).הוא מורה לחייל “מי שיעבור את הקו – תירה לו ברגל”.חייל אחד מופקד על שמירה על אותו קו.טילפנו לנ’ במת”ק, הוא הבטיח לברר אם יוכל לשלוח מישהו שנמצא כרגע בחווארה.8:50 – כבמטה קסם – כל התורים (מלבד הגברים הולכי הרגל) נעלמו, כאילו התאדו, בלי ששמנולב איך זה קרה. בתור הולכי הרגל תיזמנו זמן המתנה (לאדם מסוים)-20 דקות.9:25- אישה עם ילד קטן על הידיים מעוכבת כי בתעודת הזהות שלה היתה עוד תמונה (לדבריה).היא שוחררה כעבור 20 דקות.9:30 – שוב נוצרים תורים ארוכים ארוכים של רכבים, בעיקר מכיוון שכם. שוב הם חוסמים את המעבר למכוניות הנכנסות לשכם.אמבולנס עם חולה הנוסע לביה”ח צופר וצופר ולוקח לו 5 דקות לעבור דרךצואר הבקבוק.9:45 – ענאן, העיתונאי מדיר שראף, שעוזר לנו לא אחת, סופר 55 רכבים בהמתנה מכיוון שכם (לשםאנחנו לא יכולות להגיע).המצב הזה נמשך עד שעזבנו.אנחנו צופות בחוסר אונים בבידוק איטי,ירחמיאלי, בחוסר יעילות משווע, ומעל לכל –באדישות.רכב רפואי נבדק ע”י הסמל במשך יותר מחמש דקות דקות ארוכות עוברות בלי ששום רכב נבדק, כי החיילים מסתובבים אנה ואנה, מעמדה לעמדה.10:00 – שני אמבולנסים מחכים בכניסה לשכם, כי המעבר נחסם, ןהחייל הפסיק את הבדיקה.הם יוצאים מהמחסום רק’ כעבור 10 דקות.10:10 – משאית נבדקת .החייל לוקח את הת”ז של הנהג לעמדת הבדיקה של הולכי הרגל ובינתיים הבדיקה נעצרת. הוא חוזר אחרי כ-5 דקות.וכן הלאה וען הלאה.כשפנינו אל מפקד המחסום (בדרגת סג”מ) זכינו ליחס אדיש. זה שעשרות מכוניות מחכות וזמןההמתנה מעל שעה לא נראה לו בעיה. לאורך כל הזמן שהיינו במחסום לא ראינו שהוא עושה משהוועד שגילינו את דרגותיו חשבנו שהסמל הוא המפקד.פנינו בטלפונים לכל מי שרק אפשר.:מהמת”ק לא היתה תשובה לאורך כל הזמן. הפקידה של המח”ט, אמרה שכולם בישיבה ,ואולי בעוד שעה וחצי יצאו ואז היא תמסור. היא לא חזרה.באוגדת איו”ש ובפיקוד מרכז לא הבינו מה אנחנו רוצים מהם. היחיד שניסה לעזור היה ס’ מהמוקד “ההומניטרי”, שהסביר שבמת”ק כולם עסוקים במשהו ולכן אין את מי לשלוח.אף אחד מכל אלה לא חזר אלינו.כשעזבנו בשעה 11.00 המצב היה ללא שינוי.