בית איבא, יום ב’, 11.10.04, בוקר משקיפות: עדנה מ’, רחל א’, רוני ש’, צביה ש’ והרצליה א’ (מדווחת) 7:45 – המוני אנשים גודשים את המעברים בכניסה לשכם. בסוכת המעוכבים שוהים בעיקר סטודנטים, המשוחררים כעבור כשעתיים. הבדיקות קפדניות אך הזרימה של הקהל מהירה. עד עזיבתנו, בערך ב-10:00, זורמים כל הזמן ללא הפסקה המוני אנשים והתורים אינם נדמים מצטמצמים. לקראת 10:00 המעברים לפתע מתרוקנים. קצב העברת האנשים מהיר.נציג המת”ק מגיע בשעה 8:00, מאוחר למחסום כה עמוס, אבל הוא האחרון שבו מורידים את נציג המת”ק. נ’, שאותו אנו מכירות, הוא קצין אדיב מאוד אך אינו מגלה רוך. כך גם מפקד המחסום.בעמדת הבידוק שלפני הפנייה לכפר קוצ’ין עומדים שלושה חיילים ומנהלים את המעבר כמיטב יכולתם. הם יעילים אך הכמות של הולכי הרגל ושל כלי הרכב גדולה כל כך שממילא נוצרים עיכובים במעבר כלי הרכב, בעיקר. כל העוברים נבדקים היטב, ובאחת העגלות נבדק שק בנעיצת כידון הרובה לתוכו ובהגדלת הקרע. זיתים. בכניסה לשכם הבעיה העיקרית היום היא כמה זוגות צעירים המגיעים עם תינוקות בני יומם לבדיקות, כנראה רוטיניות, בבתי החולים בשכם. האבות הצעירים אינם מורשים להיכנס לשכם – בגלל גילם – והם חשים לחוצים, ואינם סומכים על האמהות שתוכלנה להתמודד בכוחות עצמן עם תהליך הבדיקות. אחד מהם מתווכח זמן ממושך עם נ’ ואינו מרפה. נ’ אינו נכנע ללחץ הרגשי המופעל עליו. העצה הניתנת לכל הזוגות הללו היא לדאוג שגבר מבוגר מבני המשפחה, או אישה קרובה מבנות המשפחה, יצטרפו לנשותיהם לעת הבדיקה ויעברו אתן לשכם. כל הזוגות הללו (שלושה-ארבעה) חוזרים על עקבותיהם כלעומת שבאו בפנים דאוגות. לא יכולנו לעזור להם.בסוכת המעוכבים בודק מפקד המחסום עם החזרת תעודת הזהות, מהם מטרותיו של כל מעוכב ב”מסעו”. רק לאחר שהתשובות מניחות את דעתו הוא משחררו לדרכו. כשניים-שלושה מעוכבים אינם מורשים להיכנס לשכם.אישה זקנה בת שבעים ששכחה את תעודותיה, ובהן האישור, בביתה אינה מורשית לעבור. היא יושבת בהבעת מחאה על הרצפה. לפני עזיבתנו אנו מוצאות כיסא ומציעות לה לשבת בו.אישה ערבייה ירושלמית בעלת תעודת זהות ישראלית שיוצאת משכם באמבולנס נבדקת ומורשית לעבור לאחר זמן. האמבולנס ממתין לה.לקראת עזיבתנו (לקראת 10:00) מציעה עדנה לכמה מפקדים שנאספו ליד ה”בודקה” – נציג המת”ק, מפקד המחסום, קצין צעיר (סג”מ) וקצין בכיר יותר (סא”ל או רס”ן) – כי יעלו לדיון אפשרות של מתן שיקול דעת למפקדים במקרים מסוימים, כגון זה של הזקנה שאינה מורשית לעבור. הרי קשה להעלות על הדעת שהיא תהווה סכנה ביטחונית.