בית איבא, יום ה’, 21.10.04, אחה”צ משקיפות: שלווה כ’, שובית מ’ (מדווחת) הגענו למחסום בסביבות השעה 14:30, ובסככת המעוכבים היו כ-18 איש. חלקם טען שהם נמצאים במקום מאז 10:30 בבוקר. החיילים שפנינו אליהם ביטלו את טיעוניהם ואמרו כי אלה שהצבענו עליהם הגיעו מאוחר יותר ממה שאומרים, וממילא גם ניסו לעקוף ועל כן הם מעוכבים עוד.במהלך שהייתנו במחסום הלכה הסככה והתמלאה כל הזמן, עד כדי צפיפות בלתי נסבלת. החיילים במקום השיבו לבקשותינו לברר ולשחרר אנשים כי כל התעודות נמצאות בתהליך בדיקה עם השב”כ. רק לקראת עזיבתנו, בסביבות השעה 16:30, החלו להחזיר את תעודות הזהות, פעולה שהתבצעה בכעס ובגסות.התורים שמאחורי הקרוסלות היו ארוכים וצפופים. בתחילת נוכחותנו שם נכח נציג המת”ק והקצין שפיקד על המחסום היה גורם ממתן לעוצמת הלחץ. היה תור לנשים, ובכל פעם שגבר ניסה ל”התפלח” דרך תור הנשים החיילת עצרה את התור וצעקה לעומתם: “רוח, רוח”, “בס בנאת”. הם לא הצליחו לשמוע ועברו עוד. אז היא “שבתה” לכמה דקות עד “שמבינים ונענים” לדרישתה, והיא חזרה לעבודה. כשעה לאחר הגיענו עזבו את המקום הקצין מפקד המחסום ונציג המת”ק. את מקומו תפס א’, מפקד מחסום המוכר לנו מפעמים קודמות. סמוך לשעה 15:30 התרחשה תקרית במחסום: דין ודברים של חייל עם צעיר צנום שביקש לעבור, הופנה לסככת המעוכבים והתווכח. היויכוח היה תוקפני מאוד, ומהמקום שבו עמדנו נראו נפנופי ידיים, ורק כאשר נעמדנו לידם עם מצלמה פסקו. בסופו של דבר הצעיר הובל לסככת המעוכבים. לאחר כשתי דקות נשמעה צווחה חדה מכיוון התור. לא ממש הצלחנו לראות מה קרה, אולם למשך כחמש דקות מבהילות השתרר ממש תוהו ובוהו במחסום, כשחיילים קופצים מעבר לגדרות הבטון עם נשק שלוף, חיילים נוספים מוזעקים, אנשים עוקפים מסביב ונמלטים דרך הצדדים, והרבה אנשים, נשים וילדים עוברים דרך הקרוסלות. במרכז כל המהומה עמדה הצעירה שצווחה, שהסתבר שהיא אחותו של אותו מעוכב צעיר. היא טענה בצווחות ובבכי כי החיילים עומדים להרוג את אחיה והיתה על סף היסטריה. נשמעו גם פיצוצים או יריות ממרחק מה, וכל הסיטואציה היתה מבהילה.הצעירה הצווחת הוחזקה בידי חייל וחיילת ואנו ניגשנו לברר מה קרה. ניסינו להרגיע אותה, משימה קשה כיוון שבינתיים כל התור היה נסער והיא המשיכה בחילופי דברים נסערים עם אנשים בתור בזמן שהחיילת מחזיקה בזרועה וחייל צועק עליה. חפציה נפלו והתפזרו והחיילים נראו די אובדי עצות, עד הגעתו של קצין בדרגת סגן שהוזעק כנראה, והשתלט על המצב תוך שהוא פוקד על חייליו להשתלט עליה. שמענו כמה גירסאות על האירוע. האחת היתה שהצעיר התנפל באלימות על החייל, והאחרת שהחייל נגע בצעירה, מה שהסעיר את אחיה שנמלט מסככת המעוכבים ונזעק להגן על אחותו. לחייל שהיה מעורב בתקרית היה מכל מקום סימן של מכה על פניו.ליווינו את הצעירה למקום שבו הושם אחיה בצינוק והיא עמדה שם וחיכתה לראות מה יהיה. האח הוצא מהצינוק והושם בג’יפ, כשאחת מאתנו מלווה אותו ומנסה לברר לאן לוקחים אותו. נמסר לנו כי הוא יילקח למעצר מפני שתקף חייל. אחרי כמה דקות פקד הקצין על חייליו לסלק גם את הצעירה משם. אמרנו לה שאחיה עצור והבטחנו לברר כל מה שניתן ולהודיע לה בטלפון שמסרה לנו.בינתיים הלכה והתמלאה סככת המעוכבים, אולם אי אפשר היה לדבר עם איש מהחיילים כי כולם היו נסערים מן האירוע.בדרכנו החוצה מן המחסום נתבקשנו על ידי ערבי ישראלי לברר מדוע על אף שבידו פקס של מסמך המאשר לו להיכנס לשכם לבקר את אמו, מונעים זאת ממנו. ניגשנו יחד עמו אל הקצין שהסתכל במסמך שבידו, וביטל את המסמך. לטענתו יש רק מסמך אחד מתיר כניסה לישראלים, וזהו מסמך של המת”ק. לדבריו, המסמך שבידי הישראלי הוא מסמך שיכול להיות מזויף, חתום בידי קצין אחר ואינו אישור כניסה. הוא ביקש מהחייל שעמד במרחק כמה מטרים והלה הרים לעומתנו קלסר שבו המסמכים היחידים המתירים כניסה לישראלים.