בית איבא ועוד, 2.11.04, אחה”צ צופות: רחלי ב’, חנה ב’, הורית פ’, עדה ר’, לי א’ (חדשה), אילנה ק’ ואלה ה’ (מדווחת) סיכום: העיר שכם במצור. כמעט אין תנועה במחסומים, לכן החלטנו לערוך סבב מחסומים לבדיקת המצב. הזמן הרב ביותר הוקדש למחסום בית איבא, מאחר ששם נמצאו כ-60 מעוכבים.ארתאח 13:45 – דרך הגישה לארתאח השתנתה עקב בניית משטחים ופריצת דרכים. הדרך החדשה מפותלת יותר. בדרך אנו עוברים ליד מטעי זיתים עזובים ומיובשים. ליד מחסום ג’בארה אנו מגלות שמירה מוגברת.ענבתא 14:00 – המחסום פתוח, כלומר הזרוע הצהובה מוסטת ויש יציאה. חשבנו שהגיעו ימות המשיח, אך הפלסטינים אמרו לנו שהנהגים הסיטו את הזרוע, וכי לא יארך זמן והצבא יחזיר את המצב לקדמותו.בית איבא 14:15 –אזור המחסום ריק ממכוניות וממוניות. ריקנות מוזרה, למי שמכיר את ההמולה במקום בימים אחרים. המפקד במקום מסביר לנו כי הגענו בזמן ל”פתיחת הכתר”. עד עכשיו איש לא נכנס לשכם ולא יצא ממנה, ואילו מעתה תושבי שכם (בלבד) יכולים להיכנס לעיר, אך היציאה ממנה אסורה לחלוטין, פרט למקרים הומניטריים.גם התורים בכניסה וביציאה נעלמו. מדי פעם מופיע מישהו ומטופל בהתאם לכללים הנ”ל.בסככה מצאנו כ-60 מעוכבים, לטענתם בין שעתיים לשלוש שעות. לדברי החיילים המעוכבים נתפסו על-ידי הצבא בניסיון לעבור בדרכים עוקפות מחסום ונענשים על כך. הצפיפות גדולה, מפלס הזעם עולה והרעב לקראת סיום יום הצום גובר. החיילים מתוחים בגלל הפיגוע אתמול, אך מציינים בגאווה שהמפגע לא עבר בבית איבא,אלא במחסום ה”מתחרה” – חווארה.פנייה של עדה למוקד ההומניטרי פעמים מספר להתריע על הלחץ בקרב המעוכבים, תחילה להגר ואחר כך למפקד שלה, שהסביר בחוסר סבלנות כי זה “..בגלל הפיגוע” וטרק את הטלפון.נ’ מהמת”ק מנסה לצנן את כעסם של המעוכבים, ומסביר להם באדיבות כי יש להמתין לבדיקת התעודות. המעוכבים ביקשו שלא נעזוב את המקום. לא ברור מדוע הם חשו שנוכחותנו תורמת במשהו.בין 15:10-15:30 משחררים את כל המעוכבים. אולם אין יציאה משכם. טכנאי של חברת ג’אוול בא בבוקר לתקן קווי טלפון בקוצ’ין, והטיל יהבו של הלפ-טופ שלו, כאילו ה”מודרנה” תפלס לו את דרכו לביתו בסאפרין. הוא אולץ לשוב לשכם, וכך גם אדם שבא לשכם לבדיקות לאחר תאונת דרכים. השניים טענו כי אין להם היכן ללון בשכם, והאחרון טען גם כי אין לו כסף לבית מלון, כפי שהציע החייל. כלום לא עזר, החיילים ממלאים פקודות לפיהן אין יוצאים משכם. לאחר שכולם שוחררו עזבנו.צומת ג’ית 15:45 – שני מחסומי פתע. האחד לכיוון סארה, והאחר לכיוון בית איבא.בית פוריק 16:00 – במקום שוהים רק חיילים. אין ולו פלסטיני אחד. עדה קבעה להיפגש עם פלסטיני שצריך להעביר דרכה מסמכים לצורך ניתוח עיניים של שתי בנותיו. כמו בחומת ברלין, גנרל עדה פוסעת מצד אחד, הפלסטיני מגיע מדרך העפר מכפר סאלם. לחיצות ידיים, ומול עיניו המשתאות של החייל עם הקוקו המסמכים הועברו.חווארה 16:15 – המחסומים הצפוני והדרומי כמעט ריקים. מעוכבים בודדים.בדרך חזרה הכבישים בין היישובים היו ריקים מתמיד. אווירה של ערב יום כיפור.