בית איבא יום ד’ 4.11.04 , בוקר משקיפות: יעל ב’, מיקי פ’, עפרה כ’ (מדווחת) 07:30 – 12:00 07:30 – ג’בארה אנשים עוברים באופן שוטף. בית איבא 08:00 – כ-150 איש ממתינים משני צידי המחסום.כ- 20 סטודנטים עומדים סמוך למחסום מהשעה 06:00 בבוקר, חסרי אונים לאחר שהובהר להם כי לא יורשו לעבור. הוראות חדשות בגין המפגע, שלטענת הצבא נשא ת.סטודנט ולפיכך נמנעה תפיסתו . 17 מעוכבים. מפקד מחסום ללא דרגות, א’ “כותב בעור”. עסוק בהעתקת נייר טלפונים גדוש לכל חלקי ידו וזרועו, באדום וכחול וכשטעה בצבעים הקדיש זמן רב למחיקה ותיקון הטעות. לשאלתי למה אינו משחרר את הלחץ ומעביר אנשים, הוא בהה לעברי ובגסות סטואית שאל אותי אם אני לא רואה שהוא עסוק. התנהל בינינו דין ודברים לא נעים אחרי שביקש ממני “עופי לי מהעיניים כי את בושה לעם שלנו..” תוך כדי איומו כי יעיף אותנו מהמחסום. 3 חיילים בלבד על מסה של אנשים ממתינים על ילדיהם, נשים קשישות והרות. נציג המת”ק, אולג, עם ותק של 3 שנות פקוד על מחסום בעזה, מאד אנושי, אדיב, דובר ערבית ובקיא בתרבות האיסלם, עשה כמיטב יכולתו למרות המגבלות בהיררכיית המחסומים.08:30 – לגבי המעוכבים, א’ חידד “כי הם יעשו בעיות” והם נענשים למפרע. תהינו באלו בעיות מדובר ואז הסתבר שהם ביקשו להשתחרר בהקדם כדי להגיע לעבודה!פניתי למפקד המת”ק – ראאד, בסערת רוח ובעקבות שיחה קשה הבטיח לי לטפל בעיכוב המכוון, לאחר הסבריו כי הבידוק קפדני מאוד עקב הפיגוע וזה מקשה מן הסתם על המעבר הרציף. ברצוני להדגיש כי הוא היה מאוד קשוב. הוא חזר אלי לאחר זמן ואכן פני הדברים נראו משופרים קמעה, כולל א’ “הכותב בעור”. זוג על ילדם הפעוט לא הורשו לחזור לביתם לאחר שהיו סגורים בשכם 3 ימים. עם מחאתנו הנוקבת/המאסיבית, ובעזרת נציג המת”ק הם הורשו לעבור.09:00 – רוב המעוכבים שוחררו ע”י ה”כותב בעור” ששינה פאזה והפך למפקד מחסום פלרטטן. מספר צעירות נאות, נבוכות ביותר, זכו לשיחת פלירטוט ממצה של מפקד המנצל את כוחו. סיטואציה ביזארית.אשה עם ילדה בוכיה וחולה על ידיה מעוכבת בגלל שיש לה פרופיל של מחבלת, שוחררה בהתערבותנו. הממתינים רבים מאוד. כאמור, סטודנטים אינם עוברים. רק בימי רביעי ושבת. חזרו ימי הגזרות והגבלות התנועה המחמירות. התסכול גדול במיוחד. 09:30 – מפקד המחסום “הכותב בעור” מוחלף בקצין י’, שהוא ענייני מאוד ובעל מידה לא מבוטלת של אנושיות, התחשבות ופתיחות לב.סגן המפקד ביקש מאיתנו להיכנס לתוך קהל הסטודנטים והאחרים שהמתינו למעבר ולהודיע להם כי לא יורשו לעבור. הסברתי לו כי אנו לא זרוע הצבא וכי אין זה תפקידנו. נענינו כי אין בעיה מצידו. שימתינו. הוא לא יכול להסתכן בכניסה לתוך המון הסטודנטים.10:00 – 2 צעירות , גיסות שעברו דרך ההרים, מעוכבות לשעתיים. סדרת חינוך. מקבלות זאת בהבנה ואינן כועסות, יען כי לא היו בסדר. בלדריות עם סכום כסף בן 6 ספרות השייך לעסק משפחתי. היו בדרכן לבנק. טרסט המוחות שקיימו כל חיילי המחסום, בנושא הכסף הזכיר לי תמונה שכאילו נלקחה מסרטי הז’אנר הפליני. המחסום הוקפא התורים גברו וסיעור המוחות הצבאי היה בעיצומו. אם זה לא היה עצוב כל כך אז זה היה מצחיק מאוד.מעוכב המחזיק באישורים הנדרשים, אינו מורשה לחזור לביתו באזון-עטמה ונשלח בחזרה לשכם. בהתערבות מסיבית שלנו ושיחה עם המפקד ונציג המת”ק הורשה לחזור לביתו. הוא הודה לנו בהתרגשות והכרת תודה מאוד גדולה וכל זאת על כי לא נשללה ממנו זכותו הלגיטימית להיות בביתו שלו בסופו של יום…זוג בדרכו לטיפול פוריות מעוכב ובהתערבותנו “זכה” במעבר. אנשים שכל בקשתם היא קיום הצרכים הבסיסיים בחייהם או מימוש זכותם להיות הורים. לחשוב שכל אלו תלויים בגחמותיו של חייל צעיר וכוחני.אם ו-5 ילדיה מורשים לעבור עם חלק ממשפחתה. 2 הבנות מנועות. נערות מגיל 16 עד 30 לא עוברות. פרופיל המחבלת הפוטנציאלית קובע.תושבת ירדן בעלת דרכון ות.ז. ירדנית מסורבת מעבר ע”י נציג המת”ק. פנינו למפקד המחסום שכאמור היה קשוב והתיר את מעברה.11:45 – עזבנו את המחסום שלכאורה התנהל בצורה מסודרת מצידו האחד. עשרות סטודנטים צובאים על הסורגים המסתובבים.בעודי כותבת את הדוח, 17:00 התקשר אלי ראאד מפקד המת”ק וביקש לדעת אם חל שיפור במחסום בתום שיחתנו. גילה עניין בהתנהגות החיילים במחסום. השיחה עמו היתה בונה ומועילה. כאמור, הוא גילה עניין רב ואיכפתיות לגבי המתרחש ואף הרחיב ואמר שלא נהסס לפנות במצבי חירום.