בית איבא-שבי שומרון, יום ג’, 16.11.04, אחה”צ משקיפות: תמי ג’, אלה ה’, אילנה ק’ (מדווחת) משמרת “משעממת”. יחידת המילואים המאיישת את מחסומי האזור פעלה ביעילות ובמיומנות ובשיקול דעת, אבל התנהגות מילולית אדנותית של מפקד המחסום בבית איבא סיפקה תזכורת למצב הבסיסי.שבי שומרון 13:30– תור של 34 מכוניות מצד מערב בדיוק נפתח. לא ברור מה יצר את העיכוב. הקצין במחסום פותח את המחסום למעבר כלי רכב ממערב וזוכה למטר של גערות וצעקות מהעומד בראש הטור המעוכב ממזרח – חובש כיפה הנוהג בוואן גדול, מעוטר בכיתוב “ב”ה- החברה המרכזית לפיתוח השומרון”. הקצין משתיק אותו במילים: “זהו שטח צבאי ואני מחליט פה”. אנו מתקשות להסתיר את חיוך הנחמה פורתא שעל פנינו.בית איבא 13:45 – רב סרן (מפקד היחידה? חובש כיפה) מגיע בג’יפ, רואה אותנו ואומר, ספק שואל: “הכל בסדר? מספר הטלפון שלי נמצא במחסום, אם צריך”. מרוב הלם על קבלת הפנים הבלתי שגרתית שכחנו לבקש את המספר.מפקד המחסום, סגן י’, מנהל במיומנות ובשיקול דעת את המחסום, אבל לא נמנע מפוזה אדנותית ומהערות מקוממות, נוסח “אינת כד’ב” – שקרן – לצעיר שרצה להיכנס לשכם בלי תסריך.במתחם המעוכבים, המעוטר עתה בתיל, מצאנו שוב נהגי מוניות, אחד עם פנס מעל לעין. עוד פועל יוצא של המלחמה על הפרנסה, שבה מתפקדים חיילי צה”ל כסדרני עבודה/שוטרים/שופטים/סוהרים.15:00 – עזבנו לחווארה.