בית לחם וסביבתה, יום רביעי, 9.3.05, אחה”צ משקיפות: איילת פ’, יעל ר’, תרצה פ’ (מדווחת) 14:50–18:0014:50 מת”ק עציון. 5 ממתינים ברחבה, עוד כ-15 בסככה. ביניהם גבר קטוע שתי רגליים. החלון לקבלת הכרטיס המגנטי פתוח, אחד הממתינים מספר לנו כי ראה דרך החלון שהכרטיס מונח שם, אך החייל לא קורא לו. אחרי חצי שעה, העז לבקש את הכרטיס, וקיבל. הממתינים מספרים שכבר שעות חלון התסריכים סגור. טלפון לאזהר – לא עונה. טלפון לאייד – בישיבה, תתקשרו עוד חצי שעה. טלפון למוטי – לא עונה. טלפון למשרד – עונה דניאלה. הרגע הגיעה. תבדוק מה קורה.ניגשנו מסביב לנסות אולי “נתפוס” את אחד המפקדים, והחייל ששומר בשער שואל למעשינו. שאלנו אם אזהר או מוטי נמצאים בפנים. “תני לי תעודת זהות ואני אבדוק”, הוא אומר. למה? “שיידעו מי מחפש אותם”. לא תודה. החייל מלמעלה דורש שנתרחק. אסור, לשיטתו, לעמוד ליד הגדר.15:10 חלון נוסף נפתח.16:30 הגבר קטוע הרגליים, שביקש אישור להגיע להדסה לניתוח, קיבל תסריך. אישה שביקשה אישור לקחת את בנה בן ה-9 להדסה לא קיבלה. טלפון נוסף לאזהר. לא עונה. טלפון לאייד. הוא עסוק מאוד, “תדברו עם אזהר”. הוא לא עונה. “מה לא עונה? כרגע דיברתי איתו”. נותן טלפון נוסף במת”ק. גם שם לא עונים. שוב לסלולרי של אזהר – תפוס. ניסיון נוסף – הטלפון סגור. טלפון לדניאלה – ביקשנו שתקרא לאזהר. “אני לא פקידה שלו”, ענתה ונתנה את הטלפון של החלון. ברקע שומעים שמחפשים את אזהר בקשר. בחלון מישהו עונה, אומר שהאישה מנועת שב”כ. כדי לקבל אישור היא צריכה להגיש טופס חנינה מהשב”כ, לדבריו, איסתיחאם. לטענתו, לבעל יש אישור. האישה וקרוב משפחה שהיה איתה מספרים שהבעל מנוע שב”כ. הם אמרו שינסו להיעזר במרכז פרס לשלום מחר בבוקר. 16:45 מגיעה אישה ישראלית, מנסה לעבור בקרוסלה אך מסורבת. קוראת לחייל, באה לבקש היתר, כך אמרה, למישהו שעשה אצלה עבודה, וממתין בחוץ. הקרוסלה לא זזה. החייל מודיע לה שזה לא לישראלים פה. “אז שמישהו ייצא אלי, אני צריכה לשאול משהו”. היא ניגשת אלינו ומתקשרת לחלון. היא תושבת גילה, והנגר, תושב בית ג’אלה, לא סיים את העבודה אצלה. היה לו אישור עד נובמבר, ואחר כך היה סגר, ועכשיו לא מחדשים לו. “יש לו את כל האישורים”, אמרה לחייל, “חשבתי שהוא עובד עלי”.היא יוצאת לקרוא לבחור, הוא נכנס לרחבה, אבל לא מקבלים אותו. מתקשרת שוב ובאה לספר מה אמרו לה: “היה לו היתר למסחר, ועכשיו ביטלו את ההיתרים למסחר פה. אני צריכה לבוא איתו בבוקר ללינדה, לשירות תעסוקה, כאילו אני איזה מעסיק ממפעל. והחייל אמר לי, אין סיכוי שתקבלי. אתן מבינות?” 17:00 בחוץ ממתין בחור לאחיו. האח ישב שנתיים בכלא, ושוחרר אחרי פסגת שארם. אתמול תפסו אותו חיילים באל-חאדר ונתנו לו זימון לשב”כ, לקפטן לורנס. עכשיו הוא מחכה לו בחוץ, שייצא. 17:20 מחסום עציון. החיילים ממתינים ביחד, כבר לא מאיישים את העמדות. מגיע ג’יפ, אוסף חלק, מוריד אחרים. אבל גם הם לא מתמקמים, אלא מסיירים בין המגדל לעמדת הסלקטור. נראה כמו חפיפה. 17:35 חיילים באל-חאדר. ג’יפ אחד, עצרו כ-30 איש שביקשו לעבור, כולל גבר זקן ואישה. לקחו תעודות. ניגשנו לחייל: “מי אתן? אתן מטיילות?” הסברנו. “מותר לכן להיות פה? אתן לא מפחדות?” אתה לא מפחד? “אני חייל”. לא הפריעו לנו לדבר עם המעוכבים, רק דרשו שלא “נעשה בלגן”. בינתיים נהג מונית גרר ילד קטן, מילדי הצומת, ועמד להכות אותו. החייל בעמדת התצפית צעק עליו שיעזוב אותו, הנהג טען שזה לא העסק של החייל, שהילד גנב לו 50 שקל, אבל החייל טען שזה דווקא כן העסק שלו.18:00 כל תעודות הזהות הוחזרו. החיילים מתקפלים. החייל מלמעלה ירד וסיפר שראה שהנהג מתכוון להכניס את הילד לתא המטען שלו. “רואות?” אמר החייל הראשון, “אנחנו עושים גם דברים מועילים”, והוסיף בחיוך רפה: “רק דברים מועילים”.