09:00 – 10:20בית לחם תקציר: "נכדים לא עוברים!!" תוך זמן קצר כ- 20 ילדים קטנים ושני זקנים נשלחו בחזרה. שוב נשמע "ארג'ע לוראא" ובעיקר נראית תנועת היד המזלזלת שמנפנפת את הפלסטיני הקשיש המטריד שמתעקש לעבור להתפלל למרות שלא הצטייד בכל הטופסולוגיה הכיבושית ואת הסבתא שחלמה על הטיול באל קודס עם הנכדים והנה הכול מתנפץ לה. צוות החיילים בלתי נסבל, יהיר וחצוף, בוטה ושחצן, במיוחד אחד מהם שמרגע שהגעתי הפגין את סלידתו ממני ומספר פעמים דרש ממני "להיצמד לקיר". הוא עסוק בשיחות עם החיילת הנמצאת יחד איתו בעמדה. לעיתים מאשר מעבר אך לא פותח את הקרוסלה ולא מבחין בניסיונות הפלסטיני/ת לעבור כי הוא שקוע בשיחתו. בעמדה השנייה חייל בודד, פחות בוטה, למרות שעל סבתא ונכדתה שמנסות לשכנע אותו לאפשר להן לעבור הוא אומר לאיש ביטחון: "תעשה טובה תיקח מפה את שתי הפוסטמות האלה. הן מתעקשות לעמוד כאן!"משום מה הרבה פלסטינים הגיעו היום עם ילדים שאינם שלהם ממש אלא של קרובים, ורבים באו עם קושאן פלסטיני, עם צילום ולא עם המקור. הרבה דמעות ילדים זלגו וגם שתי סבתות פרצו בבכי אבל שום דבר לא עזר. למרות שאני יודעת את התשובה פניתי לחיילת ושאלתי אם יש היום מדיניות למנוע מעבר של ילדים. היא הסבירה לי ש"יש להם רק קושון (אולי התכוונה כושון) פלסטיני ואסור להם לעבור ככה." הצעה להפעיל שיקול דעת אם הילדים קטנים לא התקבלה.ראיתי רק מקרה אחד שבו החייל אפשר לגבר לעבור עם בן אחיו למרות שטען קודם שזהו בנו שלו.

קשיש אחד רצה לעבור ולהתפלל למרות שלא היה מצויד באישור מתאים. "אבל אני בן 90!" ניסה את מזלו. "זה רק בחודש הרמדאן. עכשיו צריך אישור." אפילו אחד החיילים אמר בעצמו לחיילת שנתנה את ההסבר המשכנע: "אבל הוא בן ששת אלפים!" עוד שבועיים מתחיל הרמדאן, נראה עד כמה ההתחשבות אז תהווה כלל.