מת"ק עציון, 15:00: מספר מכוניות במגרש, באולם ההמתנה שני אנשים שנכנסים מיד פנימה וצעיר שמחכה לשב"כ. כעבור כמה דקות הוא נקרא אליהם. אנשים ממשיכים להגיע טיפין טיפין (כ-8 במשך שעה), רובם למגנטי, מיעוטם לתסריח. זמן ההמתנה מאחורי הקרוסלות כדי להיכנס פנימה אפסי, למעט מקרה אחד בו החייל מאחורי החלון היה עסוק בשיחת טלפון והצטבר תור של ארבעה איש שניסו לקרוא לו אך ללא הואיל. התערבנו, הפנינו את תשומת ליבו ל"קליינטים", הוא אמר שיש לחץ בפנים, אבל כעבור דקות מספר הכניס את האנשים. מרבית המבקשים כרטיס מגנטי יצאו עם מבוקשם בידם כעבור 15-20 דקות, למבקשי התסריח לקח כחצי שעה.

  שני מקרים יוצאי דופן: גבר שלטענתו מזה שבוע מגיע למת"ק בחיפוש אחר השוטר ובכל יום אומרים לו לבוא למחרת, סוף סוף פגש את השוטר, אלא שהלה הבטיח לדווח לו טלפונית רק בשעה ארבע למה הוא מנוע משטרה. צלצלנו לשוטר שלא זז. רק בארבע. למה? כי הוא צריך לברר. נראה קצת מוזר, אבל אכן בשעה ארבע הושג השוטר ומסר לאיש את מספר התיק במשטרה. לא יותר. עכשיו הוא יעשה מה? יצלצל לחיה.  עובד כנסיה מבקש להיכנס כדי לחדש את תביעת כף היד, ולקבל אישור שהיה לצורך עבודתו. החייל מעבר לחלון לא נותן לו להיכנס כי יש בעיה: אישורי עבודה לכנסיה ניתנים לתקופה של 6 חודשים, אולם באמצע ששת החודשים הבאים, קרי בספטמבר 2009, יש צורך ב"רענון" הכרטיס המגנטי (אם לא ידעתן, שנתיים לאחר הנפקת הכרטיס המגנטי ושנתיים לפני שפג תוקפו, יש מועד ל"רענון" שמופיע גם הוא על הכרטיס). לטענת החייל מעבר לחלון, שמסרב לתת לאיש אפילו להיכנס למשרדים, אי אפשר לתת לו אישור עבודה ל-6 חודשים בשל הצורך ב"רענון" כעבור שלושה. אנחנו מנסות את נ. אבל הוא בישיבה. כעבור כרבע שעה, על פתיחת הקרוסלה אחראית חיילת במקום החייל, עובד הכנסייה חוזר לקרוסלה, אומר "מגנט" ומיד נכנס פנימה. נקווה שגם במשרד ימצאו פתרון יצירתי לבעיה.

 מחסום דרך האבות, 16:30: חיילת מ"צ בשם מריה (!), מעיפה מבט בתגים שעל חולצותינו ושולחת אותנו לתור של הפלסטינים לבדיקה. לקחנו את הפרטים.

מחסום בית לחם, 16:45: לא מעט אנשים נוהרים פנימה ויוצאים מהעבר השני תוך פחות מדקה.