07.00 בית לחם – מחסום בית לחם הומה אדם. שני גלאי מתכות בצד הפלסטיני העבירו את האנשים הרבים בקצב סביר לצד הישראלי, שם פעלו חמש עמדות. בעיות מיוחדות לא משכו את תשומת לבנו הבוקר. בשעה שבע וחצי עוד העבירו אנשים בקצב די מהיר לצד הישראלי אך המחסום היה עדין מלא בפועלים שאמורים להגיע לעבודה הרבה קודם.

  אב לילדה בת 16 ניגש אלינו וביקש שנעזור לו להעביר את בתו שאין לה תעודת זהות אך עוד לפני שהספיקה מי מאיתנו להגיב עברה הילדה את עמדת הבדיקה ויצאה מהמחסום בזינוקי שמחה. משהו בשמחה הלא מרוסנת הזאת היה כל כך חריג בתוך המתחם המחסומי ( למרות שהיא כבר היתה בחוץ) עד שהוריה ניסו להסות אותה (לשווא) והצופות מהצד (אנחנו) אמרו בלבן: שרק תצא מהר לפני שמישהו יראה את שמחת החיים הפרובוקטיבית הזאת ויחזיר אותה בחזרה לכלוב.  אנו מתוודעות לצוות חדש של אקומנים שזה עתה הגיע, נפרדות מהצוות הישן ונוסעות למת"ק עציון.

 08.00 – אחרי תקופה ארוכה של שקט חזר המת"ק והתמלא באנשים. עברו שנתיים מאז הנפקת הכרטיסים המגנטיים בנפת בית לחם. כרטיסים אלה תקפים לארבע שנים עם רענון אחרי שנתיים, עכשיו מגיעים כולם לרענן את המגנטי.  התור מתנהל לאיטו, אם כי בצורה מסודרת. ועדיין משעה שמונה עד השעה עשר בה הלכנו נכנסו פנימה לחידוש המגנטי חמישה אנשים נוספים בלבד, וגם זה לאחר שיחה עם המוקד ההומניטרי בשעה תשע וחצי.  אל המת"ק מגיעה משפחה המונה תשעה אחים. אחד יושב בבית סוהר ומאז כל האחים מנועי שב"כ, אישור העבודה נשלל מהם ומקור הפרנסה אבד. אני ממלאה עבורם טפסים, בקשות להסרת המניעה הביטחוניתוכנראה נראית מיואשת עד שהם נאלצים לעודד אותי: "אל תדאגי , בסוף יבוא שלום". את המת"ק, כאמור, אנו עוזבות בעשר