07:00 מחסום 300: הטרמינל ריק, כולם עברו. בחוץ כבר אמרו לנו שהיה היום יום "מצוין". כך צריך להיות, מדוע לא כל יום כך? אחרי חצי שעה עוברת עוד קבוצת פועלים די גדולה וכבר חשבנו שבכל זאת יש פה בעיה אבל לא, אנשים אמרו לנו שהם באו מאוחר ועברו תוך דקות. חידוש מרענן!

ניגש אלינו איש אחד ותלונה כבדה בפיו: הוא תושב מחנה פליטים שועפאת, שם הוא גר עם אשתו והילדים ושם הוא עבר במחסום זה שנים. אך מאז שנבנה הטרמינל החדש שם, תושבים שכתובתם בתעודת הזהות רשומה כ"בית לחם" לא מורשים לעבור במחסום הנ"ל ועליהם  להטריח את עצמם למחסום בית לחם או למחסום אזיים או לקלנדיה. מצב חמור, גוזל זמן וכסף רב.  בהחלט צריך לערער ולהתריע על מצב זה. השם והטלפון של אותו אדם רשומים אצלי.

8:30 מת"ק עציון – אולם ההמתנה מלא באנשים, לחץ שלאחר החגים. האולם ממוזג, קריר ונעים. יש מכשיר מיזוג חדש על הקיר, חידוש מרענן תרתי משמע.

בשעה זאת יש כ-50 אנשים באולם אבל המספר הולך וגדל ועד שאנחנו עוזבות כשעה וחצי יותר מאוחר, המספר של מבקשי כרטיסים מגנטיים ואישורים מיוחדים גדל ל- 75 ומספרם ממשיך לגדול. עד 9:30 נכנסו רק 25 איש. אנחנו מצלצלות לחיילים בפנים ולוחצות להוסיף כוח אדם, אבל הם טוענים שאין להם, החיילים בדרך וכו'. זה אומנם בלגן מוכר של יום ראשון, אבל הפעם זה גם היום הראשון אחרי תקופה ארוכה שהמת"ק היה סגור.

למרבה המזל, דווקא היום אחד הממתינים לקח את העניין לידיו ורשם את הממתינים באופן מסודר, קרא בשמותיהם והצליח להשקיט מהומה קטנה שקרתה באמצע שהותנו שם. אדם סימפטי ונבון. חבל שלא צפו מראש את קשיי היום הזה. 

הרבה מנועים ניגשים אלינו לבקש עזרה. היות והאורח הנעים שלנו, מרצה צעיר מאחת האוניברסיטאות בשיקגו, דובר ערבית מצויינת, הדיבור עם הקהל הוא הרבה יותר קל הפעם. חבל מאוד שאנחנו לא דוברות מספיק טוב בשפה הערבית.