מת"ק עציון
כרגיל בזמן האחרון, עשרות אנשים המתינו באולם. רובם הגיעו השכם בבוקר. בתחילה הוכנסו אחדים פנימה, אך מ-12.00 עד 14.00 לא הוכנס איש. החיילים החליטו, כנראה, על הפסקה ומנוחת צהרים, אף כי הם ידעו שלממתינים אין כל אפשרות לקנות במקום מזון ומשקה, שיש להניח שהם רעבים וצמאים, ושהם יאלצו לחכות כך עוד שעות רבות. בין 14.00 ל-15.00 יצא רק אדם אחד, כומר שאמר שהוא בא מחיפה וזכה ,כנראה, ליחס מיוחד. אחרי 15.00 יצאו 6 אנשים בזה אחר זה. באולם עדיין חיכו 30 איש. אחרי 16.00 הוכנסה קבוצה קטנה, אחרונה, ולאחרים נאמר שעליהם ללכת הביתה. לא ניתנה להם אפשרות לחזור למחרת בבוקר. הם הורשו לבוא שוב רק בשבוע הבא. אדם מבוגר, רזה וחיוור, התלונן שהוא בא כבר שלוש פעמים, שבוע אחרי שבוע, חיכה כל פעם מהבוקר עד שעת הסגירה ולא הצליח להכנס. הוא סיפר שגברים חזקים נדחפים לראש התור, דוחפים ומסלקים את החלשים ונכנסים במקומם.

אישה הציעה שכדי למנוע את הבריונות הזאת, שיציבו בכניסה לאולם מכשיר שמכיל תלושי מספרים. כל מי שיבוא, יתלוש לעצמו מספר ויכנס אחר כך פנימה לפי מספרו. לפי בקשתה, נסינו להעביר את הצעתה למפקדי המת"ק. נסינו גם לעזור לפועל בנין, שסיפר שהיה לו רשיון קבע לשהות בישראל מהבוקר ועד חצות. אתמול הוא עבד בבנין בירושלים ביציקת בטון שנמשכה עד הלילה. קרוב לחצות באו שוטרים, עצרו אותו ולקחו את רשיונו. הוא אינו יכול לחזור לעבודה בלי הרלשיון. החברה הישראלית שמעסיקה אותו, נתנה לו מכתב שבו בקשה להחזיר לו את רשיונו. השתדלנו לעזור לו לאתר את השיון ולקבלו חזרה.

ב-17.00 עדיין השתהו באולם אנשים אחדים שקיוו שבכל זאת יכניסו אותם פנימה ויתנו להם את מבוקשם. אבל תקוותם נכזבה. כנראה שחיילי צה"'ל, שנחים בשעות הצהרים, מסיימים את עבודתם בחמש והולכים שוב לנוח. אילו ויתרו על הפסקת הצהרים, או האריכו בחצי שעה את יום עבודתם, היו יכולים לטפל בכל הממתינים ולא היו שולחים אותם לביתם ריקם. "אני לא מבין למה הם מתנהגים כך", אמר לנו פלסטיני שחי כבר שנים רבות באמריקה, "הם רוצים להשפיל את האנשים? לדכא? הם גזענים?"