אופטימיות זהירה

6.20  בדרכנו למחסום האנשים שעברו את הבידוקים מתגודדים, כדרכם, בציפייה למכוניות שיסיעו אותם למקומות העבודה.  נקשרות שיחות עם כמה מהם, המספרים שאכן, המעבר יותר קל ומהיר בשבועות האחרונים. כמה מהם כבר מביעים רצון לרכז את הילדים והאימהות בכפר ולהשתתף בימי הים שחברותנו מארגנות. אנחנו יוצרות קשר  לשני כפרים, בשלב זה, ונעקוב אחר התקדמות ההשתתפות.

6.45 באולם רק מעט אנשים מחכים בתורים. 9 עמדות פועלות  כל הבוקר והמעבר יעיל. מסתבר, שרוב האנשים כבר עברו לפני שהגענו, כי זמן ההמתנה  (מאז שהגיעו מוקדם לצד הפלסטיני  ועד המעבר בצד הישראלי) – התקצר באופן משמעותי.

6.50 אדם מבוגר, נראה שמעל 55 מצפה לעבור בלי אישור, ברוח התקנה החדשה, אך לוקחים לו את התעודה. נגשנו לשמוע  אם ניתן לעזור , אך בסופו של דבר, חששנו לשווא, התעודה הוחזרה והוא עבר.

7.05 לפתע המגנומטר שבצד הפלסטיני מצפצף בקול ובבת אחת מתגבר זרם הבאים לאולם. על אף זאת, בזכות ההפעלה היעילה של כל העמדות, גם הקהל שהגיע זה עתה עובר בשקט ובזריזות, לשביעות רצון של כל הצדדים.

7.15 פונה אלינו אדם כבד שמיעה ומבקש שנעזור לבנו המנוע. בעזרת מישהו שמתנדב  לתרגם את הערבית הלא ברורה שלו – הבנו לבסוף ולקחנו את הפרטים לטיפול הצוות של סילביה.

7.20 אנחנו מנסות לפענח את הסיבה לשקט ומיעוט האנשים לאורך כל הבוקר .שאלתי אחת החיילות שיצאה מהעמדה, האם הגיעו  פחות אנשים הבוקר או שיש סיבה אחרת למיעוט הקהל באולם? היא ניסתה לענות לי אך לא הספיקה, כי חייל, כנראה בכיר ממנה, כעס וצעק "אסור לך לדבר איתה".. היא חמקה לחדר הצוות בלי תשובה.

7.30 אנחנו מנסות, בינינו, להבין את פשר השינוי. אין ספק, שחל שיפור עצום במעבר במחסום 300, ב3 השבועות האחרונים. האם זו פשוט מדיניות ניהול חדשה, יעילה ומכבדת יותר את העוברים? באווירת אופטימיות זהירה זו, שלא נפתח פה לשטן, אנחנו עוזבות את המתחם  בדרכנו למת"ק עציון .

מת"ק עציון

7.50  ברחבת החנייה כבר מחכים לנו הבחורים ואנו מתחילות את העבודה בחוץ, בשמש המלטפת. א. אחד מהמוכרים לנו, בחור חייכן ודובר עברית, הוא מוזיקאי שאהבתו הגדולה היא "לשמח אנשים עם שירים" . הוא אב ל 5   ילדים ועוד אחד בדרך. התינוק שלו סובל מחוסר התפתחות וההורים משקיעים את כל כוחם במשפחה. למרות בקשותיו החוזרות ונשנות אין נותנים לו אישור והוא, למרות האופטימיות הטבעית שלו – קרוב לייאוש. סילביה מטפלת בהגשת בקשה בשבילו להסרת המניעה.

במת"ק עציון העניינים יגעם ורעים, בזמן האחרון. אנשים מחכים לתשובות אך בקשות שהוגשו לא זוכות לטיפול כראוי. בגלל גישה שלילית, אנשים נשלחים שוב ושוב להביא מכתבים חדשים מהמעסיקים. במת"קים אחרים מגישים את טופס הבקשה להסרת המניעה בצרוף המסמכים הדרושים, כמקובל, ומקבלים קבלה (ואסל) עם הגדרת המניעה ו\או תאריך יעד לתשובה. כאן מחתימים בתגובה את תעודת הזהות בחותמות "תושב מנוע" ולאחרונה עוד מוסיפים בכתב יד  את המילים "מנוע שב"כ", ומבזבזים בדיו  מיותר את כספי משלם המסים הישראלי…

ולמרבה הפלא – השירותים עדיין נעולים (כבר 3 שבועות) למרות מחאתנו. "היום יבואו לתקן" מבטיח החייל לסילביה המתלוננת בטלפון. איזו אילוסטרציה מתאימה להתנהלות מת"ק עציון.

ב9.20 סיימנו לענות לכל הפונים ונסענו מאופקות לירושלים.