בית לחם, יום שלישי 18.1.05 אחה”צ משקיפות: יהודית ש., אילנה ד. (מדווחת), יעל י. (מתרגמת)> מחסום 300, מחסום מעופף בכניסה לכביש המנהרות, אל חאדר, מת”ק עציון, מחסום מעופף בבית ג’אלה, וואלג’ה 13.30 – 19.00 במחסום 300 ראינו עדר עם רועיו חוצה את גני טנטור וכמה פועלים פלסטינים. ברוח הקרה עמדו שני פקידים ממשרד התיירות וחילקו שקיות ממתקים לארמנים שבאו לבית לחם לחגוג את ראש השנה הארמני. הם לא התעניינו בעבודתנו. אוטובוס אגד בדרכו לקבר רחל עקף את המכוניות המחכות וכמעט דרס אותנו. נשים מתנחלות חרפו אותנו בעוברן ומפקד המחסום ז. לגלג עליהן באזנינו. האווירה היתה נינוחה והבדיקות מהירות.כאשר פנינו לכביש המנהרות היתה שם צפיפות של מכוניות מעוכבות. נבדקו המכוניות החשודות (כלומר עם נהגים שנחשדו כערבים). תעודות הזהות נלקחו ומספריהן נרשמו לאט למדי. כמה מן הנהגים סיפרו שהם מחכים כבר שתי שעות כמעט. אך בזמן שהיינו שם הוחזרו חלק מן התעודות ומספר המכוניות פחת. כאשר רצינו לעזוב ביקש אחד מנהגי האוטובוסים שנשאר (“אל תלכו עוד, כאשר אתן כאן העניינים זזים יותר מהר).לשני פועלים היה רשיון למודיעין ולא לירושלים והם נדרשו לצאת מן המכונית ולעמוד בקור. “איך נגיע למודיעין, נעוף לשם?” נתנו להם כרטיסים של המוקד במקרה שיצטרכו לחכות יותר מדי.כל אותו זמן חלפו מכוניות המתנחלים מבלי לעצור בעוברן על הקו הלבן באמצע הכביש. גם כמה פלסטינים הצליחו לחמוק כשהחייל היה עסוק. מכונית אחת שלא עצרה ( עם אם ותינוק בן יומו) עיצבנה את החייל שהודיע בקשר על סטיישן חשוד.באל חאדר היה צפוף. חיילים לא נראו שם. במת”ק עציון היו רק מעט קליינטים. שלושה החלונות היו פתוחים וגם זה של המשטרה. לא שמענו תלונות ונראה שאלו שהיו שם קבלו את מבוקשם. הראו לנו הזמנה (בעברית) לחקירה על ידי השב”כ ב-31 לינואר. הדלתות היו סגורות ובפנים היה מעט יותר חם מאשר בחוץ.בדרך לוואלג’ה עברנו עוד מחסום פתע בכביש העולה לצומת ה- X חיילי נח”ל אדיבים וסבלניים עצרו את כל מכוניות הפלסטינים והעבירו בקשר את מספרי התעודות. חכינו כ- 20 דקות עד שהוחזרו כל הניירות והמשכנו לוואלג’ה שם קבענו להיפגש עם מוסטפה. הוא קבל אותנו בביתו ויחד עם כיבודים בשתייה ועוגיות ניסה להסביר את המצב הסבוך במקום. הבעייה היא פוליטית ללא ספק והרושם הוא שהאוכלוסיה המקומית אינה מציגה חזית אחידה כלפי השלטונות כדי לנסות לשנות את המצב.הבניינים שנהרסו שלשום היו בעיקר לולים ומבני שרות ולא דירות שמתגוררים בהן. אך הכתובת היא על הקיר. עורך דינם איתן פלג משתדל לעזור ככל יכולתו. ביום שלישי נלקח האוטובוס השני של החברה המשרתת אותם וראינו אנשים רבים יורדים ברגל עם הקניות שעשו לחג. אבו דאוד (עבדאללה) ידידה של יהודית ש. שעוקבת אחרי הנעשה בכפר כבר שנים בעזרת ידידים שיש לה שם, לקח גם הוא חלק בשיחה ואחר כך לקח אותנו לראות את הכפר , היה כבר חושך ובעצם הוא רצה שנבקר בביתו ונפגוש את משפחתו. מתברר שתמי ואיה היו שם בבוקר וצלמו את משפחתו המורחבת.נתבקשנו לבוא שוב לבקר ואולי להיפגש עם אנשים נוספים שיכולים לעזור וגם עם עדנה, קצינת הבטחון של הר גילה העוזרת גם היא כפי יכולתה (הם ספרו איך לקחה יולדת לבית החולים בזמן שהיה עוצר ולא הייתה כל אפשרות אחרת להוציא אותה משם). אנחנו השתדלנו להוריד את ציפיותיהם והדגשנו שקבוצתנו לא יכולה לעשות הרבה חוץ מלנסות לעורר התעניינות במצב הנורא ובכוונות הזדון לגביהם, אך הם שמחים שמתעניינים בהם ומעריכים את יחסנו האוהד, אפילו שאין ביכולתנו לחולל פלאים.