בית פוריכּ, חווארה
וואו, טירוף המערכות הכללי בישראל, מושלך גם על מזג האוויר: לפני שבועיים עמדנו שם בסערת גשם ובקור אימים וכעת אנו נוסעות בחום כמעט חמסיני, שנפל עלינו מוקדם מזמנו. אנו מגיעות למחסום קרוב לאחת בצהרים. אין הרבה אנשים והתמונה הרגילה: הפלשתינאים נקראים אחד, אחד, החיילים בודקים ומעכבים צעירים (גברים בני 15-35) עד שיקבלו אישור להעבירם. החיילים חדשים לא מורכים לנו (הם שבוע במקום) ולא ממש שמחים לקראתנו, אך לא מנסים לסלק אותנו. תוך זמן קצר מתארך התור לעשרות רבות הנדחסים בחום הגדול ונדחקים אחורה כל הזמן על ידי החיילים הרוצים לשמור מרחק, “לשמור על הסדר”, וסתם להציק. גדל גם התור של מכוניות ואמבולנסים החייבים להמתין לבדיקה וגדל מספר המעוכבים היושבים לפי מצוות החיילים בשמש הקופחת. אישה צעירה עם תינוק בזרועותיה ממתינה לבעלה המעוכב ואני מנסה לבקש שיזרזו הטיפול בו, ללא הצלחה רבה. המעוכבים מתלוננים על השמש והחום, אך לא מוכנים לקבל מים (במימייה צבאית) מהחיילים (כן לוקחים בקבוק “אזרחי” שדליה מביאה מהמכונית). זו המחאה הקטנה שלהם בבחינת: ” אל תרגיעו את מצפונכם בטובות האלו, תנו לנו לעבור…” הטלפון לא פועל כהלכה והחייל המנסה לקבל אישור לשחרר אותם מתעצבן, מרגיש קצת מאויים מהקבוצה הגדלה והממורמרת ולבסוף משחרר את כולם.דליה עוברת לצד השני של המחסום (היוצאים משכם) שם צובאים מאות בתור אין סופי על קבוצת חיילים-בודקים קטנה. טלפון שלה למת”ק נענה בהבטחה שילחו חיילים נוספים כדי לזרז את המעבר.אחרי 3 אנו מחליטות לבדוק גם את בית פוריק, מין מחסום-לא-מחסום, אין שום מתקן מאורגן והחיילים עומדים באמצע nowhere במעבר בין שכם לבית פוריק. הם קשוחים, מאד לא מרוצים מאתנו אך בכל זאת מעבירים פה ושם לפנים משורת הדין (“פעם אחרונה…”). בצד שורה ארוכה של מעוכבים ש”מגיע להם להיענש” אך לקראת 5 מבטיחים לנו ש”עוד מעט ישוחררו כולם” (נסענו ולא יכולנו לבדוק). אני מנסה לבקש את עזרת המוקד ההומניטרי לאפשר מעבר במכונית לגמד נכה בשתי רגליו המדדה בקושי על קביים. תמונה מהפכת קרביים, אך החיילים אדישים אליו (וכמובן גם לבקשותי). רועי במוקד נחמד ומשתדל, אך הזמן עובר והגמד מתייאש ומסתלק חזרה לבית פוריק עם מכוניתו.
חווארה העיר והמחסום
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום חווארה הוא מחסום פנימי מדרום לעיר שכם, בצומת הכבישים 60 ו-5077 (בין ההתנחלויות ברכה ואיתמר). מחסום זה היה אחד מארבעת מחסומים הקבועים שסגרו על שכם (מחסומי בית פוריכ ועוורתא ממזרח ומחסום בית איבא ממערב). זה היה מחסום להולכי רגל בלבד. כמתנדבות מחסום ווטש, צפינו יום יום במהלך שתי משמרות, בוקר וצהרים, באלפי הפלסטינים היוצאים משכם ומחכים שעות בתורים כדי להגיע לכל מקום אחר בגדה, מהעבר השני לשל המחסום ניתן היה להגיע ליעד רק בתחבורה ציבורית.
בתחילת חודש יוני 2009, במסגרת הקלות על תנועת הפלסטינים בגדה נפתח המחסום לתנועת כלי רכב. המעבר היה חופשי, עם נוכחות צבאית במגדל השמירה ומדי פעם נעשות בדיקות של רכבים.לאחר פלישת החמאס והטבח בשמחת תורה ב 7.10.23 המחסום נסגר לתנועת פלסטינים
העיירה חווארה שוכנת בנפת שכם בשטח C; היא ממוקמת כ-8 ק"מ מדרום לשכם, ברום של 525 מטר מעל פני הים. תושבי העיירה (כ-7,000 ב-2017) הם מוסלמים, אך השם 'חווארה' משמר כנראה את השם חורון, אזור שהיה נפה שומרונית בימי עזרא ונחמיה. בסמוך לחווארה נמצאות ההתנחלויות הר ברכה, יצהר, איתמר, וכן המאחז גבעת רונן ומאחזים נוספים. בסמוך לעיירה ממוקמת חורבת אבו איסמאעיל, הלא הוא אברהם אבי ישמעאל (דוח מקאמים בגדה המערבית, עמ' 25-28). בתי ספר בחווארה משמשים כבתי ספר אזוריים לכפרי הסביבה, וכביש 60 המהווה עורק התחבורה העיקרי אל יישובי גב ההר עובר בעיירה. כביש "עוקף חווארה" הנסלל מאז 2021 מיועד להחליף את התוואי הנוכחי שעובר בלב העיירה. מסלול הכביש מתחיל בצומת תפוח (כביש חוצה שומרון) ועובר מזרחית לעיירה. הוא מיועד לשרת את היישובים יצהר והר ברכה שמצפון לעיירה ואת יישובי צפון השומרון.
מאז האינתיפאדה הראשונה יש חיכוכים קשים בין המתנחלים באזור ותושבי העיירה והכפרים הסמוכים. המתנחלים עוקרים עצי זית, משתלטים על אדמות מדינה ואדמות פרטיות של פלסטינים ויוזמים התקפות אלימות ופעולות "תג מחיר" בכפרים ובעיירה. במקרים רבים מיידים תושבים אבנים לעבר רכבי יהודים או כוחות צה"ל, והיו כמה ניסיונות ירי ואף ניסיון לינץ' במתנחלים החולפים ברכביהם בעיירה.
ב-26 בפברואר 2023 תקפו כ-400 מתנחלים את תושבי העיירה במשך 5 שעות והעלו באש רכוש, כגון בתים ומכוניות. הפרעות התרחשו בתגובה לפיגוע ירי שהתרחש באותו יום בעיירה, שבו רצח מחבל פלסטיני שני יהודים תושבי הר ברכה. עשרות מתושבי העיירה נמלטו מבתיהם כדי להינצל מהאש. פלסטיני אחד נורה למוות ועשרות נפצעו, בעיקר משאיפת עשן. גדוד מילואים וצוותי מג"ב שהיו מוצבים בעיירה לא מנעו את ההצתות וחילצו משפחות פלסטיניות מבתיהן רק לאחר שהוצתו. 6 מתנחלים נעצרו ושוחררו כעבור יום. השר האוצר סמוטריץ' הצהיר כי "מדינת ישראל צריכה למחוק את חווארה". מנגד – ארגוני שמאל ומרכז ארגנו הפגנות סולידריות ופעולות תמיכה בתושבי חווארה.
חווארה המשיכה להיות בכותרות בכל החודשים שאחרי: פוגרומים של המתנחלים, פיגועים של פלסטינים וחוזר חלילה, נוכחות מסיבית של הצבא בעיירה, ועוצר דה פקטו של המסחר והחיים במרכז העיר. ב-5.10.23 התרחש פיגוע ירי ללא נפגעים בצומת עינאבוס הסמוך לחווארה, ובעקבותיו הקים ח"כ צבי סוכות במרכז חווארה עוד באותו ערב סוכה, ומאות מתנחלים מגובים בצבא רב חסמו את הכביש הראשי וקיימו בלב העיירה תפילות כל הלילה ולמחרת. בשבת 7.10.23 החלה מלחמת "חרבות ברזל" בהתקפה של חמאס על יישובי עוטף עזה מול נוכחות דלה של צה"ל. ביקורת רבה ניתכה על הוצאת כוחות צבא מאזור עוטף עזה והצבתם בגדה, ובאזור חווארה והשומרון בפרט, כמגן למתנחלים המשתלטים ומתפרעים.
ב-12.11.23 נפתח קטע ראשון של כביש עוקף חווארה המיועד לתנועת ישראלים בלבד. כך יכולים המתנחלים לעקוף הכביש החוצה את מרכז חווארה, שהוא העורק המרכזי לתנועה מאזור שכם לרמאללה ולדרום הגדה. לצורך הקמת הכביש הפקיע המינהל האזרחי 406 דונם של אדמות פרטיות של פלסטינים מהכפרים הסמוכים. המתנחלים כרגע אינם מסתפקים בכך, ודורשים לנסוע גם דרך חווארה עצמה כדי להפגין נוכחות ושליטה.
(עדכון נובמבר 2023)
Fathiya Akfa04/03/2004חווארה: פקק בכביש הראשי
-
מחסום בית פוריכּ
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
מחסום בית פוריכּ
אחד משלושה המחסומים שסגרו על העיר שכם - בית פוריכ ממזרח, חווארה מדרום, בית איבא ממערב.
המחסום ממוקם בצומת הכבישים 557 (כביש אפרטהייד האסור בנסיעה לפלסטינים), המוביל להתנחלויות איתמר ואלון מורה ולכביש 5487.
המחסום הוקם ב-2001 להולכי רגל ולרכבים; שעות הפתיחה היו קצרות והמעבר היה אטי ובעייתי מאוד. לכאורה המחסום נועד לפקח על התנועה של תושבי בית פוריכּ ובית דג'ן, בהיותו הפתח היחידי אל מחוץ לכפריהם.
מאז מאי 2009 המחסום פועל 24 שעות ביממה, הנוכחות הצבאית מצומצמת, רכבים יכולים לעבור בו ללא בדיקות, למעט בדיקות אקראיות. (עודכן באפריל 2010)
-