על הדרך –
הכניסות לכיפל חארת' ולזיתא עדיין חסומות ומתבצע גב אל גב במקום.

14.30-מחסום זעתרה (צומת תפוח) –
3 מכוניות ממערב למזרח, 15 מכוניות מצפון לדרום, אבל בשני המקומות המעבר מהיר – אלה עוברים ואחרים מגיעים.
 
צומת בורין/יצהר – האם בונים מחסום חדש?
2 דחפורי ענק צבאיים מיישרים שטח לצידי הצומת וניראה שעומדים להרחיב שם את הכביש או את הצומת כולה. לי זה ניראה כהכנה למחסום חדש, קבוע ומושרש (ה-שלישי בקטע של 7 ק"מ – ממחסום חווארה עד צומת זעאתרה!!). אולי כדאי להפוך את כל כביש 60 לשרשרת של רשת של מחסומים – האחד נוגע בשני – לתפארת מדינת ישראל !

14.40- מחסום חווארה – השלט בכניסה המורה על איסור כניסת אזרחים ישראלים לאזור A מכוסה בפוסטרים הקוראים למתנחלים להקים בחג קולוניות חדשות.
אי לכך – להבא כשיעוכב אזרח ישראלי למחסום בתואנה שאסור היה לו להכנס לשכם – שאלו – איפה כתוב? (התמונה תשלח בנפרד). הרבה אנשים עומדים מעבר לקרוסלות, אבל נשמר איזה שקט מוזר. המעבר ההומאניטארי זורם במשך כל המשמרת , בחלק מהזמן אין ממתינים כלל, ובחלקו המתנה קצרה. פלסטינים רבים אומרים לנו "היום המחסום טוב" – שמחת עניים !!. (עצוב לראות כיצד מתרגלים לגרוע מכל – הרי עצם המצאותו של המחסום היא זוועה, ולהגיד עליו "טוב", מראהשהכל יחסי. )  אין גם תורי מכוניות. מגיעה מכונית, מחכה דקה- שתים ועוברת. פעמיים הגיעה כלבנית עם כלב, אך לא בדקה איתו אף מכונית. 3 פעמים עוכבו בחורים, ובכל פעם הם עמדו ליד הצינוק, לא בתוכו, ושוחררו לאחר 5 דקות עד חצי שעה. מגיע בחור עם אישה ופונה למפקד המחסום, בדרגת סגן "לפני שעה עברה האישה במחסום ושכחה את התעודה". המפקד מסתכל עליו מופתע, הוא לא יודע על מה הבחור מדבר. רגעי חרדה. הבחור מתחיל לגמגם, להסביר, ואז שואל המפקד "איך קוראים לה?" כשהבחור אומר לו, המפקד מושיט תעודה כתומה, שהייתה כל הזמן בידו ומתחיל להטיף לו ("שלא ישכחו בפעם הבאה, יותר מדי תעודות הם מאבדים…"). הוא רק רצה להשתעשע קצת, לגרום להם להתפתל, תחושת הכוח האין-סופית, היא הרי הצ'ופר היחידי לאחר שהוא עומד שעות על הרגליים… 
 15:55- מישהו ניגש אלינו ואומר שחייל ליד התור ההומניטארי צועק על האנשים ועל נשים ומשפיל אותם. הוא הצביע על חייל שלא ראינו קודם – כתוב לו "10" גדול בתכלת-לבן על גב השכפץ. אנחנו לא ראינו אותו עושה משהו חריג,או צועק,  אך כשהתחלנו להביט בו הוא עזב את המקום. כדאי לשים לב אליו.  
16:00 – אמבולנס מגיע בצפירות המעידות על בהילות ורוצה להכנס לשכם. בנתיב להכנס עומדת בדיוק מכונית והנתיב הנגדי ריק, אז הוא פונה לנתיב זה, אך החייל מתעלם ממנו (האמבולנס, כמובן, כיבה את הצופר בהתקרבו אל המחסום, כנדרש) החייל מתקדם לאיטו, ובשלוות נפש, למכונית הרגילה הממתינה, אני קוראת לו ומבקשת שיגש לאמבולנס, רואים שהצוות בתוכו לחוץ מאוד ומנפנף בידיו מחלון האמבולנס לחייל, אך זה , ממשיך לאיטו ואומר לי" מה את חושבת שאני עושה? משחק שש-בש?" ואז, שוב לאט, משחרר את המכונית הממתינה, האמבולנס מתמרן , מתמרן כדי להכנס למסלול המותר לו.
כ-5 דקות הלכו לאיבוד. 5 דקות בלבד. ולוואי ואותו חייל לא יידע לעולם את התחושה של חיי אדם שאבדו בשל 5 דקות בהם לא הספיק להגיע לבית חולים ! לשאלתי – חופשת הסמסטר באוניברסיטאות מתחילה מחר ונמשכת עד ה-12.1.08 (לדברי סטודנטית) או עד אחרי החג 23.12 (לדברי סטודנט שלא כל כך ניראה לי שהוא יודע…)
16.15 – בחור שהלך ברגל על כביש האפרטהייד המוביל לבית פוריכ מעוכב על ידי ג'יפ צבאי. קודם לכן, החיילים ראו אותו מרחוק וסימנו לעצור (בשלב הראשון הם היו עדיין רגלית) והוא עצר וחיכה. יכול היה לברוח, כי הם היו כאמור לא ממונעים ורחוקים. אבל הוא לא ברח. הם בדקו את תעודתו ונסעו. הוא לא עוכב. 16.30
 
16:30- בית פוריכ – נהג מונית אומר, שוב,  שהיום המחסום טוב. אנו רואות שרק מכונית אחת ממתינה להכנס וכנ"ל לצאת. מעט הולכי רגל, עוברים מהר. זקן כבן 70 בסככת המעוכבים עם סיגריה וכוס קפה ("אני עשיתי לו " מתגאה אחד החיילים) מפקדם ו. ק. ("תרשמי, תרשמי..") מסלק אותנו ולא מוכן לומר לנו כמה זמן הוא מעוכב ולמה. הוא ועוד 5 חיילים אחרים מפסיקים את הבדיקה ועומדים סביבנו. המפקד אומר שלא יחזרו לבדוק עד שלא נלך משם. מתחיל להצטבר תור. אני מתקשרת לר. מהמת"ק קודם כל על הזקן – הרי אין שום סיבה שקשיש כזה יעוכב בחשיכה ובקור הנבלוסי היורד במהירות, ואח"כ על כך שסוגרים את המחסום בגין נוכחותנו והוא מייעץ לנו לחזור ולהתקדם אל קדמת המחסום ולהתקשר אליו כשיפסיקו שוב להעביר כי "אני לא אשלח קצין מת"ק רק בגלל זקן מעוכב, אבל אם סוגרים את המחסום אני חייב לשלוח…" כשהתקדמנו מיהרו החיילים לשחרר את הזקן, ואנחנו החלטנו שאין טעם להטריח את קציני המת"ק, שבין כה וכה יקח להם שעה עד שיגיעו ובינתיים הפלסטינים יקפאו מקור במחסום הסגור בלילה החורפי… זזנו אחורה ומפקד המחסום בא להסביר לנו שתפקידו בצבא זה "לא להעביר מי שלא גר בבית פוריכ , לבית פוריכ"
– אני שואלת אותו אם לפני שהתגייס זה מה שפילל לעשות והוא קצת מתבלבל אבל מייד עולה עם התשובות של "בית פוריכ כפר מלא מחבלים" וכו' וכו' הוא אפילו לא מתחיל להבין את הניגודים בתשובותיו. הוא מצטט את הרצאות המוטיבציה שהוא עובר ללא כל חשיבה. עצוב. עצוב.
כשאנחנו פונות ללכת נהג מונית מתעקש להסיע אותנו 20 מ' עד מכוניתנו. העיקר הג'סטה. והיא בהחלט חיממה את הלב.

17.30 – חווארה – כמעט ואין עוברים ושבים, מספר מועט של מוניות. חושך והאנשים כניראה ספונים בביתם. נהג מונית שולח אותנו לזעאתרה ואמר שיש תורים ארוכים.

17.50- זעאתרה – אין תורים. מגיעות מכוניות בודדות ומועברות מייד.