סיכום:
בדרך כלל נתקלנו היום במחסומים כמעט ריקים ובחיילים רגועים וסבירים,במסגרת שיגרת הכיבוש.
שמענו גירסה פלסטינית נוספת על הנער הפלסטיני שנורה ונהרג במחסום לפני כשבוע,על לא עוול בכפו.
בפי החיילים הוא הפך להוכחה לצורך במחסומים. לא די שמת – כל צד משתמש בו לצרכיו.
בעוורטא הבהיר לנו נהג משאית איך מרחק של שעתיים נסיעה הופך להיות 11 שעות ,והכל הודות למחסומים.
כך הורסים את הכלכלה הפלסטינית.
איתמר משתלטת על שטחים נוספים של תושבי בית פוריכ.
עברנו בדרך החתחתים שצריכים לעבור הנהגים ממחסום עוורטא, משום שנמנעת מהם הנסיעה בדרך המלך השמורה ליהודים בלבד.
 
הכניסה למרדה פתוחה. לזיתא – חסומה.

צומת זעתרה (תפוח) -8.00
מעט עוברים. בדיקות לבאים ממערב ומצפון, בשניהם התורים קצרים. אוטובוס שהגיע ממערב – הנוסעים לא הורדו, וזה חידוש מרענן.
 חיילי מילואים. המפקד ,סרן ר. מאיר פנים ומוכן לענות על כל שאלה. מורידים נוסעים מאוטובוסים רק אם יש התראה, וגם תלוי אם ההתראה מתייחסת לגברים או לנשים. ובכלל "ההוראות מלמעלה הן לא לטרטר אנשים ללא סיבה".
במחסום פועלים חיילים, חיילי מג"ב ומ"צ. לדבריו – כולם כפופים לו, והוא המחליט הסופי בכל שאלה.(במחסומים אחרים נתקלנו בהיררכיה שונה).
כשעברנו בצומת בחזרה בשעה 12.50 היה המצב דומה
 
מחסום חווארה – 8.20-8.45
משך כל שהותנו במחסום מעט מכוניות עוברות במחסום.
ביציאה משכם- שני תורים קצרים לגברים צעירים העוברים דרך המגנומטר (מסירים חגורות, לפעמים נעליים).
יחידה חדשה , בסך הכל נוהגים ללא חריגות. נכה בכיסא גלגלים עובר בכביש יחד עם המלווה, כי אינו יכול לעבור דרך הקרוסלות.
בניגוד למיעוט העוברים במחסום, הרי מגרש החנייה מלא חיוניות :מוניות, אנשים, דוכנים .מזכיר רחוב הודי.
בכל המחסומים שביקרנו היום הזכירו לנו החיילים את הנער שנורה במחסום לפני כשבוע, כהוכחה ניצחת לנחיצות המחסומים למניעת טרור. על מה שקרה שם שמענו גירסאות שונות. מפי בעל דוכן שהיה במחסום באותה שעה שמענו שלנער היה טלפון סלולרי מחובר בחוטים (שהחיילים חשדו שהם חלק ממטען חבלה). הוא נורה ב-8 כדורים, ושכב במחסום משעה 20.30 עד23.30. המחסום נסגר והאנשים נשלחו לעבור בעוורטא. לאחר מכן נלקח ע"י אמבולנס פלסטיני לבי"הח רפידיה.
 
עוורטא- 8.50-9.25
במגרש הגדול 3 משאיות מיותמות.משאית עם בדי ריפוד המיועדים לרמאללה נבדקת ע"י הכלב. חלק מהסחורה זרוק על הכביש.
משאית גדולה עוברת בכביש ללא בדיקה. רכב פרטי יוצא משכם.
נסינו לברר עם הנהגים במקום מדוע נמנעות משאיות לעבור בעוורטא.אמרו שזה בגלל הכלב, שהוא טמא ומטמא כל דבר שבא איתו במגע. אמרו שבגלל שחייבים לפרוק את הסחורה לעיני כל, והסוחרים אינם מעוניינים שיראו במה הם עוסקים.
אחרי ביקור בזעתרה ובחווארה נראה שאין כמעט תנועה של סחורות במרכז וצפון הגדה. הבעיה המרכזית הם המחסומים.
עם נהג מחברון בדקנו בעזרת מפה איך מגיעים במשאית מחברון לג'נין, מרחק של כ-150 ק"מ, שנסיעה רגילה ללא מחסומים תארך כשעתיים. בדקנו את האפשרויות למעבר בכבישים ובמחסומים השונים, ועקיפת המחסומים שבהם צריך רשיונות מיוחדים, והגענו ל-11 שעות נסיעה.
זה מה שדופק את הכלכלה הפלסטינית.
 
מחסום בית פוריכ -9.30-9.55
בעל טנדר מלא ביצים מבית פוריכ העובר כל יום במחסום אומר שבארבעת הימים האחרונים המחסום רגוע.
"מה קרה להם? הם השתגעו?"
כשהגענו מפקד המחסום דרש שנעמוד בקצה הסככה, כי אחרת הוא צריך להצמיד לנו מאבטח (מה ההבדל?).גם כאן התנועה דלילה. שני תורים , לגברים ולנשים. נהגי מכוניות נדרשים לצאת מהמכונית לפני שהם מוסרים את התעודות לבדיקה.
בזמן שהותנו הגיעו שלושה ג'יפים של סיורים צבאיים למחסום.
בקיוסק המאולתר  התלוננו על שהמחסום וכביש האפרטהייד הופכים את הכפר לבית סוהר.
המחסום פועל בין השעות 5.30-21.00. בשאר הזמן אי אפשר לצאת או להיכנס.
לאחרונה החלה לפעול המשטרה הפלסטינית. יש שביעות רצון מהשיפור בבטחון האישי ומניעת עבריינות.
 
סיפרו לנו שתושבי איתמר נוגסים לאחרונה באדמות של תושבי בית פוריכ וסוללים עליהן דרך לאחת מ"בנותיה "הרבות של איתמר. לכן החלטנו להיכנס לכפר ולבדוק את העניין בעיריה. קיבלו אותנו במאור פנים ,ומיד נכנסנו לחדרו של ראש העיר(או המועצה). מתברר שהם נמצאים כבר בקשר עם "יש דין" ,האגודה לזכויות האזרח ו"בצלם".
עדנה מספרת שהם סובלים ממצוקת מים, בגלל ההתנחלויות שלוקחות את רזרבות המים ללא כל יחס לגודל האוכלוסיה, ובמיוחד לנוכח שנת הבצורת. לאחר שכל משפחה מנצלת את מי הגשמים הנאגרים בבור שבחצר, הם נאלצים לקנות מים מבאר מרכזית, ולאכסן אותם בדודים על הגגות.
ליד בנין המועצה בבית פוריכ יש מאפיה של אבו לבן. מאפייה כמו מתוך סרט מצוייר. עולים שלוש מדרגות ונכנסים לחדר לא גדול, קצת חשוך, תקרה מפוייחת שהיו עליה קצת נסיונות ניקוי. ממול פעור פה של תנור גדול ועצים בוערים בתוכו, עצים ולא גז. במעמקי התנור מספר סירים מכוסים. שאלנו את האופים מה יש בסירים. מסתבר שאנשים מביאים את הסירים עם הבשר לבישול איטי בתנור השכונתי.
על השולחן שלפני התנור יש כשש תבניות עץ ובתוכן בצק מוכן לרידוד. מיד כשנכנסנו למאפייה נכנסו האופים לכוננות אורחים. אחד רץ והביא ביצים ושמן. השני רידד בינתיים את הבצק וכשבאו הביצים הוא שבר שתיים שתיים לתוך קעריות, מרח את הביצים על הבצק המרודד, הוסיף שמן, גבינת כבשים מלוחה וזרק לתנור. ענבל ניצלה את ההזדמנות להתחמק מחובותיה כאם, והזמינה כמה פיתות עם זעתר וגבינה לקחת הביתה לארוחת צהריים. התחצפנו וביקשנו שיכינו לנו גם תה. שוב רץ אחד האופים עם קומקום וחזר עם קנקן תה מתוק וחמש כוסות.
עם בטן מלאה ולב שמח עברנו על פני מכונית מנופצת. בגלל השיר של הפיתות בבטן לא ממש ראינו את המכונית ואחרי כמאה מטרים המראה חדר לתודעה וחזרנו  אל המכונית המנופצת שעמדה בשולי הכביש בכניסה לאיתמר.
ליד המנופצת עמד נגמש של הצבא ובו שלושה חיילים נרעשים. ראיתם? שאלו אותנו בהתרגשות. ראיתם את החארות? ראיתם מה הם עשו? תצלמו ותדווחו לכל העולם.
היתה זו מכונית פלשתינית שכנראה פיספסה את השלט מאיר העיניים בכניסה לכביש אלון מורה שאומר בפרוש "הכניסה לערבים אסורה" ונכנסה לכביש האסור.
אי אפשר לדעת מה קרה שם. האם הנהג נתקע בדרך, השאיר את המכונית בצד הדרך והלך להזמין גרר? האם הוא הבין פתאום ליד מי הוא נמצא, השאיר את האוטו וגלש מהכביש אל תוך שכם?
כנראה שהמכונית היתה ללא הנהג כאשר אנשים מהסביבה מצאו אותה.כמובן שאסור להסיק אף מסקנה על מהות המנפצים. אבל אפשר להגיד שהמכונית היתה שני מטרים מהכניסה לאיתמר.
הכפרים הסמוכים הם עוורטא, בית פוריכ ובית דג'ן שלתושביהם אסור להיות על הכביש או אפילו בקרבת הכביש. ולאף פלשתיני אין אינטרס להשחית מכונית פלשתינית.
מי שהרס את המכונית היה מאוד יסודי. כל הגלגלים נוקבו, מכסה הדלק נעקר, כל החלונות נופצו. על החלון הקדמי היה מונח סלע בגודל שרק מישהו עם טרוף עמוק ושנאה יוקדת יכול היה להרים ועוד לזרוק אותה שלוש פעמים על אותו חלון קדמי (התמונות מראות את שלוש הפעמים). המראות, הפנסים, כל מה שאפשר היה לנפץ, נופץ. בתוך המכונית נעקר הרדיו, נעקרה המראה, הושחת הריפוד.
החיילים אמרו שהמשטרה נמצאת בתוך איתמר וחוקרת חקירה נמרצת.
בטח ישימו בכניסה לאיתמר בולדרים מבטון כמו בכניסה לכפר זיתא או בכניסה לעזון שמשם נזרקו אבנים על רכבים ישראליים."הנחמה" היחידה היתה שמתחת למספר הרכב היתה כתובת של חברת השכרה.
הרכב אינו בבעלות פרטית אלא הושכר מחברת השכרה ברמאללה.
בדרך לחווארה ראינו גרר פלשתיני מלווה בג'יפ צהלי נוסע לכיוון הרכב ההרוס.
לכולנו היה פתאום צורך לעוד ביס של פיתה חמה.

משם נסענו לכפר חווארה דרך הכפר עוורטא, כדי לבדוק את הדרך שהמשאיות הפורקות או מטעינות במחסום עוורתא נאלצות לעבור, כי הכביש (הסלול לתפארה) מבית פוריכ למחסום חווארה הוא כביש אפרטהייד ליהודים בלבד. נסענו בסימטאות צרות ומפותלות, שלא ברור איך משאית גדולה מסוגלת לעבור. המשאית שנסענו בעקבותיה נעצרה בשלב מסויים של הדרך ולא ראינו אותה יותר. איך הצליחה לצאת?