בית פוריק, יום ג’ 31.08.04 , אחה”צ משקיפות: אסתי צ. , דפנה ו. , מענית ש. , רוית , גיגי א. (מדווחת) בדרך שמענו על הפיגוע בבאר שבע, והמועקה הכבדה הקבועה של יציאה למחסום גדלה.בצומת זעתרה (תפוח) כ- 30 מכוניות. התנועה זורמת לאט.בבית פוריק שקט. אין מעוכבים. אין סימנים לכוננות מיוחדת בגלל הפיגוע ותנועת האנשים זורמת. המחסום חף מכל סימני ארעיות, הוא שם כדי להישאר, בנוי, מבוטן וקבוע. אנשים לא רבים מתגודדים מאחורי השערים המסתובבים, והחיילים דואגים לסדר אותם בשורה ישרה גם מאחורי הסורגים. לשאלתנו איך תוכל אישה עם עגלת תינוק לעבור בשער הצר עונה לנו החייל: “הערביות לוקחות את התינוקות על הידיים”. הסיבה והמסובב התחלפו. לדעתו לא צריך מעבר לעגלת תינוק כי לערביות אין דבר כזה. לא עולה על דעתו האפשרות ההפוכה שהן באות בלי עגלה כי עליהן לעבור קילומטרים בדרכי עפר בלתי עבירות ובשערים מסתובבים. גבר שמבקש לצאת נשלח חזרה לעיר ונאמר לו שעליו לצאת דרך מחסום חווארה. הוא רשאי לצאת, אבל לא מכאן. עליו לחזור לעיר, לצאת לחווארה ולעבור שם שוב את כל הפרוצדורה. קצין נחמד, רהוט ואינטליגנטי מסביר לנו את ההיגיון של המחסום. לכל מחסום יש קיבולת מסוימת הוא אומר, לכן דרך מחסום בית פוריק יצאו ויכנסו רק אנשים מארבעה הכפרים הסמוכים. תושבי כפרים אחרים צריכים לעבור במחסומים אחרים. “הם כבר יודעים איזה” הוא אומר. הקצין מרצה את דבריו כל כך בהיגיון, ובשכנוע עצמי כה רב, שלשניה זה כמעט מסבר את האוזן. באמת הגיוני… עד שהאבסורד והאטימות זוקפים את קומתם. משל למה הדבר דומה? שבמחלף קיבוץ גלויות יעברו רק תושבי חולון ואזור, בדרך השלום רק תושבי גבעתיים ורמת-גן, ובמחלף קק”ל רק תושבי רמת- אביב ואפקה. אחרי הכל מה יש לתושב רמת-אביב לחפש בקיבוץ גלויות? ולמה שתושב חווארה ירצה לבקר בבית-פוריק?לפני שעזבנו עברה במחסום ניידת משטרה ואחד השוטרים איים על אסתי שהיא תקבל דו”ח של 250 שקלים על כך שעמדה על הכביש.