בית פוריק יום ג’ 19.10.04 אחה”צ משקיפות: אלונה כ’ דפנה ב’ (מדווחת) 16.00- חיילים אדיבים ויעילים בפיקודו של דן , בחור עדין ונעים הליכות, לא מקשים, גם על חסרי התסריך (בעזרת אותו מחשב). אין הרבה אנשים, ואין מעוכבים. דן זכר אותי מלפני יומיים כאשר ניסה לעצור את המיניבוס של הרבנים לזכויות האדם בו הייתי, מלהגיע למסיק בבית פוריק. הוא רצה לדעת איך אנחנו יצאנו חיים מבית פוריק, האם יש לנו נשק, האם האוטובוס ממוגן, האם אנחנו לא מפחדים. הוא באמת רצה לדעת ! זה לא הסתדר לו עם כל מה שמפמפמים לו כל הזמן. הוא היה שטוף תעמולה, אבל תוהה… הסברנו לו שאם יבוא עימנו, בלי אפוד קרמי ונשק, לא ככובש אלא כאדם, כחבר, הוא יבין שאין לו מה לפחד.הוא לא השתכנע שאנחנו לא בסכנת חטיפה, ואמר שזה חסר אחריות מצידנו, כי הוא וכל צה”ל הרי עומדים מאחורינו והם ייאלצו לשחרר מחבלים בגלל שיחטפו אותנו, ושיש לנו אחריות כלפי צה”ל…וכו’ וכו’….