11.00 באזורי המרעה שממערב לפסאיל. דממה. אף רועה, פלסטיני או יהודי לא נראים בשטח. הפלסטינים כנראה יצאו למרעה וחזרו ממנו מוקדם בגלל צום הרמדאן. המתנחל עסוק אולי בהכנות ליום העצמאות ואולי אין לו מה לבוא כשאין בשטח פלסטינים שאפשר לגרש אותם.  בדרכנו לאזורי המרעה אנו מקיפות את התנחלות תומר. שמנו לב שגדר תיל חדשה, גבוהה ונוצצת, מקיפה את ההתנחלות. הכול בארץ גדרות, גדרות..

בדרכנו צפונה נכנסנו לאתר טובלן – המזבלה בה כל מדינת ישראל שופכת את הזבל שלה. הסירחון מהמם. ניכר שהמזבלה איננה לייצור קומפוסט מחומרים אורגניים בלבד, כי מתכות, זכוכיות והרבה פלסטיק מבצבצים מכל עבר. על ערימת הזבל אלפי חסידות. תהינו אם הן בדרכן צפונה או שהתפתו להישאר כאן, היכן שמזון זמין תמיד גם אם תנאי מזג האוויר קשים בקיץ.

לאורך כביש 90 מטעי תמרים, רובם עפ”י השילוט “שייכים” להתנחלויות רחוקות מאוד היושבות סמוך לכביש 578. כאילו לא די להם בכל האדמה שהפקיעו לעצמם סביב ההתנחלויות, הם מנכסים לעצמם עוד אדמות במזרח, לאורך הגבול.

בהתנחלות שדמות מחולה יש שדה עצום ובו גדלים אלפי פאנלים סולארים. יוזמה יפה, מה עוד שהמדינה מחלקת להם חינם אין כסף גם אדמות ככל שירצו, למטרת חקלאות. אבל לפחות הפאנלים לא שותים את כל המים של הבקעה.

עין סקות 
המעיין המקסים בצפון הבקעה, אליו נהגנו להביא אמהות וילדים ליום כיף, נחתם בגדר בגובה 2 מטרים ובכל צד שלה שער. השער אמנם פתוח, ורועה שפגשנו בסביבה אמר שכאשר הוא בא לשם להשקות במים את הכבשים שלו, השערים בדרך כלל פתוחים, אבל יש הרי סיבה לגדר ולשערים, ויש להניח שבשלב מסוים הוא יינעל. המעיין הוא שטח ציבורי, פלסטינים וישראלים נוהגים להשתכשך במימיה. מי איפשר למתנחלים לסגור ולנכס לעצמם פינת חמד זו?

הרועה שפגשנו בשדה קצור, ישב על מכל מים, כיסה את פניו ושמר מרחק מאיתנו. קורונה. שאלנו של מי השדה – הוא אמר שהשדה שייך לפלסטינים אך הישראלים השתלטו עליו ומעבדים אותו. אנחנו שמענו את זה כבר מעו”ד תאופיק ג’בארין, שהפלסטינים תבעו להחזיר להם את השדה שלהם, וזכו בבג”צ. אבל היהודים מגיעים למקום מוקדם בסתיו ובכוח מונעים מהפלסטינים לעבד את אדמתם. זאת, כאשר הם עצמם מעבדים/גונבים את השדה הזה.

בריכת המים בעין אל חילווה
חמישה נערים מתנחלים שהסתובבו בשטח, ניסו למנוע מאיתנו לצלם. האחים של מהדי גם היו שם, ואמרו שהמתנחלים מאפשרים להם להגיע עם הבקר אל זרזיף מים שזורם מתחת לבריכה, בשעה 15.00. נסענו לחפש את הבריכה השנייה שנבנתה באום ג’מאל שמעבר לכביש. לא מצאנו.

ביקרנו את בורהאן ואשרף. אשרף סיפר לנו מה קשים חייה של רימא אישתו.  היא קמה ב-4 בבוקר, מתפללת, אוכלת שותה משהו לפני עלות השחר, מכינה גם לבעלה, חולבת, מכינה גבינות, מכבסת בגדים, מכבסת את הבדים המשמשים להכנת גבינות, מנקה, מאכילה את הילדים הקטנים, רוחצת את הקטנים, וכבר מכינה אוכל לסעודת האיפטר בערב. ולה יש רק 4 ילדים. איך מחזיקה מעמד אם ל-9?

קבענו עם הרב אריק אשרמן להצטרף אליו אחר הצהריים בליווי למרעה בשדות בצומת טייבה ובדיר ג’ריר. המתנחלים מעלים את העדרים שלהם על השדות המעובדים של הפלסטינים ומחסלים להם את השדה. אלה מתנחלים אלימים, שבשבוע שעבר היכו באלה את הרב מכות רצח. הגענו לצומת טייבה ולא היו מתנחלים. מכיוון שאריק לא הגיע נסענו לדיר ג’ריר לראות אם שם המתנחלים של המאחז הבלתי חוקי מעלה אהוביה עולים עם עדריהם על השדות. גם שם לא היה איש בשדות, אבל ראינו שהמתנחלים חזרו לבנות את המאחז הבלתי חוקי, שלפני שבוע הרס הצבא. המאחז הוא ממש על הדרך הראשית לדיר ג’ריר וחששנו שהמתנחלים לא יהססו לפגוע בשלוש נשים קשישות.