ליווינו את ברהאן בחלת מכחול. היה יום נעים ויפה. הכבשים דהרו להרים ואנחנו דידינו בעקבותיהן.
חמור חדש הגיע לשכונה, לבן מעוטר בתכשיטים. ימות המשיח?. הוא בן 8, הגיע מג’נין, יודע את העבודה. מתן שליווה איתי, זו הפעם הראשונה שלו בליוויים, התגלה כרועה מלידה.
קלט מיד את האופי העדרי של העדר, קרא קריאות בשפת הרועים “ברררר” “אוווווו” וכאלה. ניסה עליהם. והם באו והלכו. קבל ציון מצטיין שכבתי.

היום היה שקט רק מתחי המטווח וקריאות החיילים מהמסדר של יום חמישי קטעו את השקט.
מאחר ואין גשם, אין גם הרבה מרעה. והם נשנשו את הקוצים ששרדו  מהעונה שעברה.
את ארוחת הבוקר קבלו עם חזרתנו למאהל. תבן. ומים. ולאחר עוד שעה קבלו שקדים , בעיקר קליפות. זה מה שמחליף את השעורה מאז משבר הדגנים שפוקד את העולם, עם המלחמה באוקראינה.

העדר גדל בעונה זו. המון טלאים חדשים פועים בדיר. אווזים מגעגעים בחוץ ואם לא תמצא חן בעיניהן ינגסו לך ברגל. היונים מחוללות בשמים והכל זז כל הזמן.
 

ביקורי משפחות במכחול, נסיעה לעטוף, לשדות הירוקים, ירוק של בצל. שלוליות מי ההשקייה הופכות את הדרך לקשה מאד. עדין לא הסירו את החסימה מאז הפיגוע שלפני כמה חודשים.