בקעת הירדן: מתנחלים מתפרעים, מכים ומתעללים
נסענו בחששות לא קטנים. בני המשפחה של שתינו מאוד התנגדו שניסע במצב הנוכחי. חשש מפיגועים. ואכן, בגלל שזו דרך ארוכה (מתל אביב לפסאיל, לתורמוס עייא, בחזרה לפסאיל, לצפון הבקעה, לפארסיה) גם אנחנו לא היינו שקטות. למרבה השמחה, הכבישים שהיו ריקים לפני שבועיים היו היום מלאים כלי רכב, ולמרות שיש הרבה מחסומים החיים חזרו לאיזו שיגרה מתוחה.
בצומת תפוח (זעאתרה) תלויים שלטי חוצות: חזרנו לחבל עזה וקוראים להתיישב במקום. תגידו שאלה שוליים הזויים, אבל אני חושבת שאילו היינו מתעוררים מוקדם יותר, כשההתנחלויות רק החלו לצוץ (בית הדסה. סבסטיה.. זוכרים?) היינו במקום אחר לגמרי היום. הזרם המרכזי בציבור הישראלי יישב בסלון והציונות הדתית תחלק ציציות ותהפוך את הסיוט מהעוטף לגיהינום גרוע יותר. סמוטריץ ושותפיו זוממים להשתלט על כל ארץ ישראל, מהים עד הירדן, ומי ישלם את מחיר הדמים? מי ששילם בעוטף עזה. בעיני חבורת המשיחיים אוקטובר 23 היה חודש משמח. כמו שאמרו בלי למצמצץ: אם רק נשים הצידה את ההרוגים והחטופים. מצמרר שיש מי שחושב שאפשר בכלל לשים אותם הצידה.
הכפר א-סאוויה שם נרצח פלסטיני בשבת לפני 10 ימים, חסום בערימות עפר. זה הנוהג – כאשר ישראלים פוגעים בפלסטינים מענישים את הקורבן (התירוץ – פחד פן מישהו ירצה להתנקם). קראתי שהמתנחל שירה בפלסטיני הוא חייל שהיה בחופשה. הוא שוחרר והתיק נגדו נסגר. הטענה – הפלסטינים זרקו עליהם אבנים. השופט לא תהה מה עשו הרוצח וחבריו במטע של הפלסטינים…
הבאנו את מַרים לבית החולים בתורמוס עייא, לצורך קבלת הזריקה הקבועה ששומרת על מאור עיניה. התקבלנו שם בחום לא רגיל ולא צפוי בעת הזו. החל מיושבי בית הקפה ממול לבית החולים, דרך הבעלים של בית הקפה שסירב לקבל מאיתנו כסף, דרך הרוקח בבית המרקחת בקצה השני של הכפר. בחור צעיר ניגש לספר, שתושבי הכפר (שלפני 4 חודשים הוצת באכזריות על ידי מתנחלים) התארגנו להגן על עצמם. בידיים ריקות אומנם, הצליחו לפני שבועיים להדוף פוגרום נוסף. שאפו !
אחרי שהחזרנו את מרים לביתה בפסאיל, נסענו לצפון הבקעה למשמרת של “נוכחות מגינה”. קהילת אל פארסיה שסמוך אליה קמה התנחלות רותם, סובלת מאוד מאלימות תושבי רותם (“כפר אקולוגי” עאלק). אנו מנסות בכוחותינו הדלים לשמש להם מגן, בעיקר משום שאנחנו מצלמות את הפורעים. התושבים מספרים שהם סובלים חרפת רעב משום שאינם יכולים למכור גבינות או כבשים כי כל הדרכים חסומות וסוחרים לא מצליחים להגיע אליהם. אלימות המתנחלים באזורי המרעה גרמה להם להישאר לרעות ממש ליד האוהלים ולחסל את מעט העשב שנותר מהגשמים המועטים של החורף שעבר. עכשיו הם נאלצים לקנות אוכל יקר לכבשים, ומצבם קשה ביותר.
מלבד זאת, מאז 7.10 בית הספר בעין אל בידה סגור כי המורים לא יכולים להגיע בגלל המחסומים. הילדים חזרו ללמוד בזום, אבל לא לכל ילד יש טלפון ולא כולם באותה שכבת גיל . איך שלושה ילדים בני 7, 9 ו-12 ילמדו מטלפון אחד?
בשעה 17.00 קיבלנו הודעה שמתנחלים סגרו את צומת עין חילווה בקרבת מקום, ומתנכלים לפלסטינים שמנסים להגיע לעיירה טובאס או לכל מקום אחר. חצי שעה אחר כך נסענו לבדוק והם כבר לא היו שם. אבל ליד כל מאהל של בדואים כבר היה תקוע דגל ישראל. להוציא להם את העיניים. אפילו על תמרור עצור תקעו דגל.
מאוחר יותר דיווחו לנו חברינו שפלסטינים אזרחי ישראל נתקעו עם מכוניתם באותו צומת, ובמהלך ניסיון לתקן אותה התנפלו עליהם מתנחלים והיכו אותם קשות. רק כשהגיעו פעילים ישראלים שלנו הם הסתלקו, וחברינו ליוו אותם עד המחסום. מחר תודש תלונה למשטרה. אבל מנסיון, ברור לנו כי המשטרה לא תעשה דבר.
תיאור מיקום
עין אל-חילווה
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
עין אל חילווה הוא מעיין טבעי ואזור מרעה פלסטיני בבקעת הירדן ששימשו את קהילת הרועים הפלסטינית להשקיית עדרים ולשימושים יומיומיים. החל מ-2021, מתנחלים מהתנחלות משכיות השתלטו על המעיין: גידרו אותו, הקימו בריכת שכשוך ומקווה, והציבו דגלים ותשתיות נופש. הגישה של הפלסטינים למעיין נמנעת בפועל, והם נאלצים להסתפק במים זורמים בוואדי מרוחק או כשהדרך חסומה, בקניית מים בעוקבים במחיר גבוה. המעיין נמצא בלב אזור שבו מוקמים מאחזים בלתי חוקיים, כחלק ממגמה רחבה של דחיקת קהילות פלסטיניות באמצעות שלילת גישה למשאבים חיוניים. קהילות שכנות כמו אום ג'מאל וח'ירבת סמרה כבר עזבו את המקום בגלל הלחץ. חברות מחסוםווטש דיווחו במשך השנים על מעצרים בטענות כוזבות של המתנחלים, על הטרדות ואלימות, כולל פגיעות בעדרים, חדירה לבתים, והפחדת ילדים. מתנדבות מחסום ווטש משתתפות בנוכחות מגינה באזורים סביב המעיין כדי למנוע התנכלויות לרועים בגלל נוכחות מתנחלים. מעודכן ליוני 2025 (ענת)
-
פסאיל, קהילת רועים
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
קהילת רועים ותיקה בבקעת הירדן שנמצאת בין התנחלויות וחשופה להריסת מבני המגורים שלה לעיתים תכופות על ידי הצבא והתעללויות המתנחלים. המלך הורדוס הקים את העיר פצאליס בשנת 8 לפנה"ס, וקרא לה על שם אחיו הגדול, פצאל. התיישבות הקבע במקום החלה בידי בדואים שנדדו לאזור כבר משנות החמישים לאחר שגורשו מאזור תל ערד. במשך השנים הצטרפו תושבים בדואים נוספים שגורשו ממקומות אחרים בבקעת הירדן, אזורים שהוכרזו כשטחי אש או אדמות מדינה[. במסגרת תוכנית אלון הופקעו חלק ניכר מהאדמות באזור והוקמו עליהם ארבע התנחלויות ישראליות: תומר, גלגל, פצאל ונתיב הגדוד. מאחזים בלתי חוקיים הוקמו לאורך השנים. חלק מהם אושרו ב-2024 אחרי פרוץ מלחמת 7 באוקטובר.
-
תורמוסעיא
צפה בכל הדיווחים למקום זה-
תוּרְמוּס עַיַּא היא עיירה פלסטינית יפיפייה ומטופחת בנפת רמאללה ואל-בירה, השוכנת בעמק שילה, כ-22 ק"מ מצפון לרמאללה. ליד כביש 60 בגובה של כ-732 מ'. בשנת 2016 חיו בעיירה 4,781 תושבים. בכפר גרו בעבר אלפי פלסטינים בעלי אזרחות אמריקאית. לאחר האינתיפדה ב-2001 כמחציתם היגרו בחזרה לארה"ב, אך הם מגיעים בקיץ לבקר את משפחותיהם וגרים בבתים שבנו. ישראל הפקיעה 752 דונם מאדמות העיירה להקמת ההתנחלות שילה, בשנת 1978, ועוד 372 דונם להקמת היישוב שבות רחל בשנת 1992. על פי הסכם אוסלו, השטח הבנוי של תורמוס עיא סווג כשטח B. שטח זה מהווה 64.7% מאדמות העיירה, והשאר, 35.3%, הוא שטח C. החל משנת 2015 סובלים תושבי העיירה לעיתים קרובות מהתנכלויות ממתנחלי מאחז עדי עד, הכוללות עקירות וכריתות עצי זית, שריפת שדות חיטה וריסוס כתובות נאצה. בב-21.6.23 ביצעו עשרות צעירים מממאחזים ומהתנחלויות מהסביבה פוגרום בעיירה לאור יום לאחר הלוויית הרוגי פיגוע שהתרחש יומיים קודם בתחנת הדלק בהתנחלות עלי. הפיגוע התחולל אחרי הפלישה של צהל לג'נין והרג של חפים מפשע במהלכה - פלישה שהתרחשה אחרי אירוע קודם... וכן הלאה עמוק לתוך משוואת הדמים הלא נפסקת המוצגת בישראל תמיד כפיגועים ללא הקשר. הם הציתו כ-60 מכוניות וכ-30 בתים על יושביהם ומכוניות, יידו אבנים ואף ירו. תושב הכפר נהרג מאש חייל. הצבא והמשטרה עמדו מנגד ולא התערבו. 3 נערי גבעות נעצרו כמה ימים לאחר הפרעות, אך לא נמסר על כתבי אישום נגדם בינתיים. (יולי 2023)
-