הגענו לבקעת הירדן ב6.00 בבוקר, השארנו מאחורינו את האזעקות בתל אביב ונחלקנו לצוותים שילוו את הרועים ביציאתם למרעה, פרנסתם היחידה הנמצאת בסכנה. מטרת הליווי היא לשמור ולעצור התנכלויות של מתנחלים, שהצבא עומד לצידם ולרשותם כמעט בכל מקום ואירוע.

הבוקר עבר בשלום בכל שטחי המרעה. במעין סוכות – עין סָכּוֹת, לשם עברו להתגורר הרועים הגברים  ממקום מושבם בפארסייה, בהשאירם את משפחותיהם לבדן. הסיבה – כמעט כל שטחי המרעה שלהם בבקעה, מימים ימימה, חסומים עתה בפניהם. המתנחלים בחסות המדינה ניכסו אותם לעצמם ומונעים כל כניסה אליהם. בעין סכות חכרו הרועים שדות תירס שיבש כדי להאכיל את בעלי החיים בקלחי תירס שנותרו אחרי הקטיף, ושדות שלף שעורה וחיטה. הכבשים לחכו להנאתן ללא כל הפרעה ואנחנו שכבנו לנו לצידן.

לא רחוק מעין סכות ליווה צוות אחר את ש’ מאל פארסייה באזור אל חמיר. ש’ מאוים מדי פעם על ידי מתנחלים השואפים לגרשו משטחי C אל העיר טובאס. גם הוא חכר לעת צרה שטח שעורה פרטי ושדות תירס לקלחים וגם כאן הכבשים אכלו לשובע. מפעם לפעם לקח אותם הרועה לשתות מַים בשטח אליו מגיע צינור מים, שהתקין בעל הקרקע להשקיית הגידולים החקלאיים.

צוות נוסף ליווה את פ’ מעין אל חילווה למרעה בהרים, הפעם עלה הרחק למעלה בחיפוש אחר עשב ושהה שם כשעה יותר מהרגיל. כל רגע שקט נוצל למרעה ללא הפרעות, ובחזרה הביתה ירדו למעין עין אל חילווה להשקות את בעלי החיים.

בשעה 10.00הכבשים והפרות כבר מצביעות ברגלים הביתה וגם אנו שמחנו לשהות בפארסייה, לשתות תה וקפה, לבקר את המשפחות  ובעיקר לנוח בחום הגדול.

בברדלה שהה צוות נוכחות מגינה (שהייה סביב השעון במגורים עם המשפחות), שעה שמ’ ועובדיו קטפו מילונים ואבטיחים, ללא הפרעה מהמתנחלים.

ב12.00 בכל זאת היה אירוע. נ’ מאל מקאסר התקשר לספר שצבא נראה אצל שכנו. נסענו מייד אך בינתיים הצבא והמשטרה עזבו. הם באו לבדוק רישיונות רכב של טרקטורים ועזבו. נשארנו לביקור קצר, שתינו תה ושמענו ספורים עצובים. לא נותרו לו כלל שטחי מרעה! הוא מוציא את הכבשים רק למען התנועה ומאכיל אותם משארית השעורה שעוד נותרה לו. בגלל מלחמת אירן נעצרה אספקת השעורה והוא מקווה שדברים יפתרו. בינתיים הוא מוכר מדי פעם חמש כבשים כדי לפרנס את משפחתו ולקנות בעתיד שעורה לכבשיו.

והצרות מגיעות כרגיל בשבת אחר הצהריים:

והרי עוללות עונג שבת של נערי משכיות (התנחלות דתית) שחלקם מתגוררים זה כשנה במאחז בצידו הדרומי (מול עין אל חילווה) של הכביש העולה לטובאס:

שני ילדים בחולצות שבת לבנות, נראים כבני 10-12, ירדו ממשכיות בשעה 17.00, והצטרפו לאחרים שישבו בסוכה מעל עין אל חילווה. הם הגיעו לשטח המגורים של ק’ והחלו להסתובב שם כאילו המקום שלהם בעודם מאיימים על ק’, שלטענתם הוריד את דגלי ישראל שהוצבו בידי מתנחלים בפתח היישוב. למה הורדת את דגלי ישראל? כן, אתה עשית זאת! אם נראה אותך עוד פעם עושה את זה, נדאג לתקוף אותך ולהביא למעצרך.

ילדים עומדים מול מבוגרים, מדברים אליהם באדנות ובהתנשאות, וברור שהם שליחי המתנחלים שמעוניינים לחולל מהומה. אך מה אנחנו המלווים יכולים  לעשות לילדים האלה, התמימים לכאורה אך אכזריים מעין כמותם. כל נגיעה בהם או הרמת קול תכניס את תושבי המקום לכלא או תסלק את הקהילה מיידית מהמקום. לבסוף הצליחו המלווים לשכנע אותם לחזור הביתה והם הסתלקו.

עשרה נערים אחרים בני 14-16 ירדו למאהל השני של ס’ ואי אפשר היה לעצור אותם. הם אף חדרו למגורי המשפחות. כל ניסיון לדבר אל ליבם שיעזבו רק הקשיח את ליבם והם הפכו בוטים יותר ויותר. אחד מהם אף סטר לאבי המשפחה ס’ לקול צחוקם של הנערים. המלווים עמדו וצילמו והתאפקו לא להיגרר לפרובוקציה, לא להרים יד, שמייד תביא את המשטרה וגם היישוב הזה יגורש. המשטרה שהוזעקה לא טרחה להגיע.

אחרי שמיצו את עונג השבת שלהם המשיכו החולצות הלבנות אל המעיין לרחוץ ולהתפלל מנחה.

אדוני הארץ גרסת 2025 עוד ידם נטויה.

הלילה עבר בשקט. ב 5.30 בבוקר נסענו לעין סכות כדי להשגיח שהעדר עובר לשדה התירס ללא הפרעות מתנחלים.

חזרנו הביתה למקום המבטחים שלנו, שהשבוע התערער מהפצצות האירניות.